פריץ קרייזלר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריץ קרייזלר (2 בפברואר 1875 - 29 בינואר 1962),כנר ומלחין אוסטרי.
קרייזלר נולד בווינה למשפחה יהודית. אביו היה רופא ונגן חובב, והתחיל ללמד את פריץ נגינה בכינור כבר בגיל ארבע. בגיל שבע ביצע פריץ את הקונצרט הראשון שלו. באותה שנה התקבל לקונסרבטוריון בווינה וסיים אותו בגיל עשר, לאחר שזכה במדליית זהב כבוגר מצטיין. אחד ממוריו היה אנטון ברוקנר.
קרייזלר זכה במלגה והמשיך את לימודיו בקונסרבטוריון של פריז בכיתתו של הכנר מאסאר ולמד קומפוזיציה אצל לאו דליב.
בגיל 12 יצא למסע קונצרטים מוצלח בארצות הברית. לאחר מכן חזר לוינה להשלמת לימודיו. בשלב מסוים החליט להפסיק את הנגינה בכינור, למד רפואה במשך שנתיים והשלים את שירותו הצבאי.
ב-1896 החליט סופית על ייעודו ככנר. הוא הגיש בקשה להתקבל ככנר בתזמורת הפילהרמונית בווינה אך נידחה. הוא המשיך בקריירה מוצלחת כסולן וערך מסעות קונצרטים באירופה ובארצות הברית.
בשנת 1910 ניגן קרייזלר לראשונה את הקונצ'רטו לכינור ותזמורת של אלגר שהוקדש לו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס קרייזלר לצבא האוסטרי כקצין. בספטמבר 1914, במתקפה של פרשים רוסים ליד למברג (לבוב ), נפצע קרייזלר מפגיעת כידון רובה ברגלו. הוא אושפז בבית חולים ושוחרר בכבוד משרות צבאי. הוא יצא לארצות הברית ונשאר שם כל שנות המלחמה.
התקופה לאחר המלחמה הייתה הטובה ביותר לקרייזלר. הוא נחשב לגדול הכנרים בדורו ונתן קונצרטים בכל העולם כולל יפן, סין, אוסטרליה וניו זילנד. תקליטיו היו לרבי מכר ושכרו הרקיע שחקים.
בשנת 1924 רכשו קרייזלר ואשתו אחוזה רחבת ידיים בברלין. בשנת 1939 נאלץ קרייזלר להימלט מגרמניה בעור שיניו. בשארית חייו חי בארצות הברית שם המשיך בנגינה עד שנת 1950.
[עריכה] קרייזלר כמלחין
קרייזלר חיבר הרבה קטעים קצרים לכינור בלווי פסנתר או תזמורת. חלק גדול מהם פופולריים ומנוגנים ברסיטלים וכהדרנים. קרייזלר חיבר גם קטעים לכינור והציג אותם כאילו נכתבו על ידי מלחינים כמו ויולדי, פוניאני, פורפורה ועוד. כאשר נתגלה הדבר הותקף קרייזלר קשות אך הוא השיב למבקריו: "השמות משתנים, הערך נשאר". קרייזלר חיבר גם מספר אופרטות וקדנציות לקונצרטים לכינור ותזמורת של ברהמס ו בטהובן.
מהקטעים המפורסמים:
- רוזמרין היפה
- שמחת האהבה
- צער האהבה.
- קפריס וינאי
- מבוא ואלגרו בסגנון פוניאני
- הטמבורין הסיני
[עריכה] קרייזלר והיהדות
קרייזלר היה מתבולל ולא ייחס שום משמעות למוצאו היהודי. בשנת 1902, בעת שהיה בהפלגה מאירופה לארצות הברית פגש באונייה את הרייט וורץ, גרושה יפת מראה. היא הייתה קתולית ואנטישמית מוצהרת. היות והייתה גרושה סירבה הכנסייה הקתולית להשיאם והם נישאו בטקס אזרחי. רק לאחר מלחמת העולם השנייה הסכימה הכנסייה להשיאם ונשכחו להם השנים שהם חיו "חיי חטא".
הגברת קרייזלר, שמוצאה היה גרמני, הצטערה שלבעלה יש "דם יהודי". פעם סיפרה לפסנתרן לאופולד גודובסקי כי "לפריץ יש מעט מאוד דם יהודי". על זה השיב לה גודובסקי: "לא ידעתי שפריץ כל כך אנמי!".
[עריכה] לקריאה נוספת
- נתן דונביץ', וירטואוזים: גדולי הכנרים: מפאגאניני עד מידורי, זמורה ביתן (2003).
