פצאל (בית הורדוס)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פצאל (? - 40 לפנה"ס) היה נסיך מבית הורדוס.
פצאל היה בנם הבכור של אנטיפטרוס האדומי וקיפרוס, הנסיכה הנבאטית, שחי כל הזמן בצלו של הורדוס וסיים את חייו בנסיבות טראגיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ירושת אנטיפטרוס
אנטיפטרוס, שותפו של הורקנוס השני לשלטון בממלכת יהודה, זכה מידיו של יוליוס קיסר לאחר קרב פארסלוס ב-48 לפנה"ס בתואר אפוטרופוס ("משגיח") כנאמנה של רומא הממונה על הסדר בארץ ועל תשלום המסים. אנטיפטרוס מיהר למנות, באישור הרומאים, את בניו למושלים: את פצאל למושל ירושלים ואת הורדוס למושל הגליל.
אנטיפטרוס האדומי לא חשב מעולם לדחוק לגמרי את רגלי החשמונאים מהשלטון ביהודה ולהקים שושלת משלו שתירש את בית המלוכה המקובל על העם. רצונו היה להבטיח לו ולבניו אחריו תפקידי שליטה יוקרתיים באזור.
ההתנקשות בחיי אנטיפטרוס על ידי אנשיו של הורקנוס נועדה לשמש אות פתיחה להפיכה מדינית בירושלים. מתנגדי אנטיפטרוס ויריביו בקשו להרחיק את פצאל, לתפוס את השלטון ולחזק את סיעת בית חשמונאי, שראתה עצמה נדחקת והולכת מפני אנטיפטרוס ובניו.
[עריכה] מעורבותו של מליכוס
מליכוס, ממפקדי הצבא של הורקנוס, פיתה בשוחד את אחד מהאחראים על משקהו של אנטיפטרוס להרעיל את גביע השתייה שלו, וכך סילק מדרכו את המנהיג האדומי.
כוונתו של מליכוס הייתה גם להוליך שולל את האחים פצאל והורדוס עד שתבוא לידיו שעת כושר לסלקם מן הדרך ואז השלטון יפול לידיו ללא כל הפיכה או שפיכות דמים. משהבינו שני האחים כי מליכוס זומם כנגדם, החליטו להקדימו ולנקום את נקמת אביהם שהורעל, אלא שפרץ ביניהם ויכוח: הורדוס העדיף לתקוף מיידית את מליכוס ולהכריעו, ומנגד חשש פצאל, שהיה מושל ירושלים, שמעשה זה עלול לגרום למלחמת אחים. פצאל הציע לחסל חרש את מליכוס, כדרך שעשה לאנטיפטרוס אביהם, אלא שהורדוס פעל לבד, עצמאית, מול מליכוס ועלה על ירושלים עם כוחותיו.
מהלך זה קומם את פצאל, שמדיניותו ואופיו היו דומים מאוד לאלו של אביו אנטיפטרוס והוא הצליח לשכנע את הורדוס לנטוש את דרך המלחמה.
[עריכה] הורדוס "גונב את ההצגה"
בשעה שניצחו מרקוס אנטוניוס ואוקטביאנוס את מחנה רוצחי יוליוס קיסר, ברוטוס וקסיוס, ליד פיליפי, הביעו שני האחים, פצאל והורדוס, נאמנות למרקוס אנטוניוס וזה אישר את מעמדם מחד ודחה מאידך את טענת המשלחת העממית מיהודה כי האחים גזלו מהורקנוס את מעמדו כשליט. שני האחים התמנו לטטרארכים (נסיכים שולטים) – פצאל על ירושלים הורדוס על הגליל. לשליטי רומא היה נוח ומתוך שיטת "הפרד ומשול" לאשר לצמד האחים את מעמדם, כשהאחד מאזן את חברו.
אלא שהורדוס, למרות שלא היה הבכור ומעמדו הפוליטי היה נחות מזה של פצאל, כשהאחרון היה מושל ירושלים וסביבותיה ואילו הורדוס כיהן כמושל הגליל, התעלה זה על פני פצאל בשעה שהתארס עם מרים החשמונאית, ובכך הניח יסוד מדיני-משפטי למעמדו העליון במדינה.
[עריכה] פצאל בשבי הפרתים
בשנת 40 לפנה"ס, משהופיעו באזור הפרתים, ואליהם הסתפח מתתיהו אנטיגונוס השני, בנו הצעיר של אריסטובולוס השני, מתוך תקווה לשוב ולשלוט ביהודה, אם כי בחסות הפרתים, הורקנוס ובני אנטיפטרוס, הורדוס ופצאל התבצרו בירושלים. בין הורדוס לפצאל פרץ ויכוח, כשהורדוס דורש להמשיך ולהילחם, ואילו פצאל תמך בניהול משא-ומתן עם הפרתים. פצאל אף נפגש עם באזארפאניס הפחה הפרתי, שעמד בראש גדוד צבא, כדי לשכנעו לקיים שיחות בדבר סיום הקרבות. פצאל היה בעל תפישה מדינית מאוד מציאותית, בדומה לאביו אנטיפטרוס, וידע היטב שסכנה מרובה היא להשלים עם הפרתים עד אשר טרם הוכרעה המערכה בינם לבין הרומים. מטרת פגישתו עם הפחה הפרתי הייתה להניע את הפרתים בשידולים ובתשלום כופר ליטול מאנטיגונוס את היכולת להתנקם באחים. פצאל קיבל כיסוד למשא-ומתן את הצעת הפרתים, שהנצורים יוצאו מתחום שליטתו של אנטיגונוס, ושהמשא-ומתן לא יתנהל אלא בינם לבין הפרתים. משהוסכם הדבר בין שני הצדדים יצא פצאל למיפגש, חרף התנגדותו הנחרצת של אחיו הורדוס, מי שלא סמך כליל על הפרתים ותמך בהמשך ההתקוממות.
למיפגש עם הפרתים התלווה גם הורקנוס, וזאת כדי לשוות למיפגש אופי רשמי. תוך כדי השיחות התברר לפצאל כי נחתמה ברית בין אנטיוגונוס לפרתים ואף יעצו לו להימלט מהמקום באחת הספינות שעגנו בסמוך. פצאל סירב מכיוון שהתנגד להפקיר את הורקנוס לגורלו ולנפשו, ולמעשה חרץ בכך את גורלו שלו.
הורדוס, שהתבצר בירושלים, חש במלכודת שטמנו הפרתים לאחיו ולהורקנוס, אולי על סמך הודעת שליח, והצליח לחמוק בלילה, הוא ומרים ארוסתו עם אמה אלכסנדרה וקבוצת שומרי ראשו, ושמו פניהם למצדה ומשם הדרימו לכיוון אדום. בסופו של דבר פרץ אנטיגונוס לעיר והביס את מתנגדיו. הורדוס הצליח להימלט, אולם הורקנוס נתפס על ידי הפרתים ונשבה בידם. כדי להבטיח שלא יוכל לשמש עוד בכהונה הגדולה הטילו בו הפרתים מום – הם כרתו את אוזנו. פצאל, מרוב ייאוש ותיסכול הטיח את ראשו בסלע והתאבד, וכך, לדברי יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" – "פרש, כפי שנראה לו, מן החיים באופן היפה ביותר בתוך מצוקה כזו, ושלל מן האויב את האפשרות להמיתו להנאתו".
[עריכה] המחווה של הורדוס לאחיו
שני האחים היו קשורים בקשרי אחווה נאמנים עד יום מותו של האחד מהם, והורדוס שמר לו אהבה גם לאחר פטירתו, ולראיה שאחד משלושת המגדלים הגדולים שבנה בירושלים קרא הורדוס על שמו של פצאל (השניים האחרים נקראו על שם מרים והיפיקוס).
במגדלים אלה באה האמנות האדריכלית של ימי הורדוס לשיא באיכותה. אבני הגזית תאמו בשלמות זו לזו וזיזן בולט במקצת שפה מסותתת צרה להן בתיאומי הגובה, ורוחבה בתאומי האורך, וניקור דק כולל על פניהם, שנעשה בברזל משונן. הורדוס בנה אף יישוב על-שם אחיו פצאל וקרא לו פצאליס.
