פנמה סיטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האתר הארכאולוגי בפנמה העתיקה והרובע ההיסטורי בעיר
אתר מורשת עולמית
קסקו וייחו, מראה מסרו אנקון
מדינה	פנמה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 4, 6

פנמה סיטי (ספרדית: Ciudad de Panamá, "סיודאד דה פנמה") היא עיר הבירה של פנמה. ממוקמת בסמוך לתעלת פנמה, בצד האוקיינוס השקט. אוכלוסייתה מונה כ-813,000 תושבים, המהווים רבע מאוכלוסיית המדינה כולה, והיא המרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של פנמה. בעיר פועלות שלוש אוניברסיטאות מקומיות, ושלוחה של אוניברסיטת פלורידה האמריקנית.

[עריכה] היסטוריה

העיר נוסדה ב-15 באוגוסט 1519, בידי הקונקוויסטאדור הספרדי פדרו אריאס דָוִילה (פֵּדרָאריָאס), והייתה היישוב הקולוניאלי הראשון לחופי האוקיינוס השקט. בזכות מיקומה הפכה בתוך זמן קצר לבסיס למסעות מחקר וכיבוש בפרו, וכן תחנת-מעבר למטעני זהב וכסף בנתיב מאמריקה לספרד. במשך השנים חלו עליות ומורדות במעמדה של פנמה בהתאם לשינוי בהיקפי הסחר והתנועה לאורך מצר היבשה של פנמה.

ב-1539 ושוב ב-1563 פרצו בעיר שריפות גדולות שהרסו חלקים ניכרים ממנה. למרות זאת לא נבלמה התפתחותה של העיר, וב-1610 התגוררו בה לפחות 5000 תושבים, והיו בה בית-חולים, מנזרים, כנסיות וקתדרלה. באותה עת הייתה בין החשובות שבערים הספרדיות באמריקה.

במאה ה-17 סבלה העיר מפשיטות של שודדי ים וכן מהתקפות של ילידים אינדיאנים מאזור דריין, וכמו כן הוכתה ברעידת אדמה קטלנית ב-1620 ובשריפה נוספת, קשה מקודמותיה, שבה עלו באש הקתדרלה ומספר רב של בתים ומבני ציבור. באותה עת מנתה האוכלוסייה 8000 תושבים.

הגידול באוכלוסייה נמשך למרות האסונות, וב-1670 התגוררו בעיר כ-10,000 תושבים. בשנת 1671 נכבשה העיר על ידי כוח שמנה כ-1,400 פיראטים, בהנהגת הנרי מורגן. הפיראטים בזזו את העיר, שנשרפה לחלוטין. היא נבנתה מחדש בשנת 1673, במרחק של כ-8 ק"מ מהמיקום המקורי, אך לא חזרה במהרה לממדיה לפני החורבן.

באמצע המאה ה-19, בעקבות בנייתן של מסילות הרכבת בארצות הברית, עברו דרכה מאות אלפי בני אדם, והיא התרחבה במידה משמעותית.

בעקבות פתיחתה של תעלת פנמה בשנת 1914, הנוכחות האמריקנית באזור תרמה לצמצום פגיעתן של מחלות נפוצות, כמו למשל המלריה, ולהעלאת איכותם של מי השתייה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגבירה ארצות הברית הגבירה את נוכחותה בעיר במידה רבה, ותרמה לפיתוחה. מתקנים צבאיים שהוקמו באזור מנעו חופש תנועה מתושבים מקומיים עד לשנות השישים.

בשנות השבעים והשמונים נחשבה העיר למרכז בנקאי בינלאומי של הלבנות כספים. בדצמבר 1989, ארצות הברית פלשה לפנמה ולכדה את מנהיגה מנואל נורייגה, שהורשע בסחר בסמים. במהלך התקיפה, אחת השכונות בעיר נפגעה בשריפה, ושוקמה בסיוע אמריקני.

[עריכה] תחבורה

בפאתיה המזרחיים של העיר שוכן שדה התעופה הבינלאומי טוֹקוּמן (Tocumen), שדה התעופה הראשי במדינה. שדה תעופה קטן יותר, מרקוס חלברט (Marcos A. Gelabert), שהיה בעברו שדה תעופה צבאי אמריקני, משרת טיסות-פנים וטיסות בינלאומיות לטווחים קצרים.

העיר מהווה את מוקד התחבורה היבשתית של פנמה, ונמצאת על הדרך המהירה המרכז אמריקנית מספר 1, שהיא חלק מן הכביש הפאן-אמריקאי. הדרך חוצה את תעלת פנמה בגשר האמריקות, המצוי קרוב לפתח התעלה. ב-2004 נבנה גשר נוסף, "גשר יובל המאה", מעט צפונה מהעיר, כדי לנקז חלק מצוואר הבקבוק שיצר גשר האמריקות.

התחבורה הציבורית הפנימית בעיר מבוססת על אוטובוסים, ומצויה בתהליך של שדרוג, שמתוכנן להסתיים ב-2009.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פנמה סיטי

• האתר הרשמי של העיר (ספרדית)