פחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פחה הוא תואר של מושל. מקור השם הוא מספר עזרא אשר בו נכתב (בארמית): "וְאַף מָאנַיָּא דִי-בֵית-אֱלָהָא, דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא, דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן-הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל--הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא, מִן-הֵיכְלָא דִּי בָבֶל, וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמֵהּ, דִּי פֶחָה שָׂמֵהּ" (פרק ה', י"ד). בתרגום עברי: "וכן את הכלים של בית האלוקים, מזהב ומכסף, אשר נבוכדנאצר הוציא מבית המקדש בירושלים והביא לבבל, המלך כורש לקח אותם מהיכל בבבל, ונתן אותם לבלשאצר (הוא נחמיה), אשר מינה אותו לפחה.

בעברית היהודים השתמשו במונח "פחה" כמילה נרדפת ל"פאשה", שהיה תואר בכיר באימפריה העות'מאנית, אשר ניתן בדרך כלל למושל. המונחים בטורקית הם: başa ,paşa.

בתור תואר כבוד הוא מקביל לתואר האנגלי לורד. התואר הוענק על ידי ראש האימפריה העות'מאנית, הסולטן, אשר ביפוי כח הירשה גם לחאדיב של מצרים להעניק את התואר לאות הוקרה. במקור, התואר פאשה ניתן רק למפקדים בצבא. הדרגות מתחתיו הן: "ביי" ו"אגחה". הדרגות מעליו הן: "חאדיב" ו"וזיר".