פוטוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פוטוסי
אתר מורשת עולמית
מראה כללי של פוטוסי
מדינה	בוליביה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 2, 4, 6

פוטוסי (Potosí) היא עיר בבוליביה, המשמשת גם כבירת מחוז באותו שם. העיר שוכנת בגובה של 3,967 מטרים מעל פני הים, מה שהופך אותה לעיר הגבוהה בעולם. מרבצי הכסף שנמצאו בסמוך לה הפכו אותה בעבר לעיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה ובאימפריה הספרדית כולה, אך עם הידלדלות המאגרים, דעכה העיר. בשנת 2006 התגוררו בה 115,000 תושבים.

ב-1987 הכריז אונסק"ו על פוטוסי כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] היסטוריה

פוטוסי נוסדה ב-1 באפריל 1546, כעיר מכרות. מרבצי הכסף שהתגלו בהר הסמוך לעיר, סרו ריקו ("ההר העשיר") האיצו את התפתחותה, וב-1625 כבר הפכה לעיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה ובאימפריה הספרדית, עם כ-160,000 תושבים. במשך שנים רבות הייתה ספקית הכסף של האימפריה הספרדית ולפי תיעודים רשמיים, בין 1556 ל-1783 נכרו בה 45,000 טונות של כסף טהור, 7,000 מהן הלכו ישירות לבית המלוכה הספרדי. שמה של העיר נודע באירופה, והיא אף הוזכרה בספרו של מיגל דה סרוונטס, "דון קישוט", כסמל לעושר.

כריית הכסף נעשתה תוך ניצול האוכלוסייה האינדיאנית המקומית והעסקתה בתנאי עבודה קשים. אלפים מהעובדים מצאו את מותם במכרות, עקב תנאי העבודה הקשים והחשיפה לכספית. אחרים אולצו לשהות במכרות זמן ממושך כל כך, עד שכשיצאו מהם לבסוף, התעוורו. בשלב מסוים הביאו הספרדים לפוטוסי עבדים שחורים, אך אלה לא היו רגילים לעבודה באוויר הדליל, ונסיון זה לא צלח.

בראשית מלחמת העצמאות (שנמשכה בין 1809 ל-1825), נתפסה פוטוסי בידי המורדים הפטריוטים. הפטריוטים אמנם סילקו את המלוכנים, אך לא הצליחו לארגן ממשל חלופי, והעיר שקעה לאנרכיה, שאפשרה את שובם של המלוכנים. כוח נוסף, בפיקודו של מנואל בלגראנו הצליח, לבסוף, להשיב לפטריוטים את השליטה בעיר ב-10 בנובמבר 1810, לאחר קרב עקוב מדם.

במהלך המאה ה-19 התדלדלו מכרות הכסף, מה שהוביל לשקיעתה של העיר. תושבי האזור עדיין כורים כסף בסרו ריקו, אך בהיקפים מצומצמים בהרבה. תנאי העבודה אמנם לא קשים כשהיו בתקופת הספרדים, אך המכרות עדיין גובים את חייהם של כורים רבים, ותוחלת החיים הממוצעת של הכורים עומדת על כ-40 שנה.

[עריכה] תיירות

בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על פוטוסי כאתר מורשת עולמית. האתר כולל את מכרות הכסף בסרו ריקו, שכונות מגורי הכורים, והמבנים הקולוניאליים המצויים בתחומי העיר.

מכרות הכסף מהווים את מקור המשיכה העיקרי לתיירים בעיר. מספר סוכנויות בעיר מציעות סיורים מודרכים במכרות, הכוללים מפגש עם הכורים וכן ביקור בשוק הכורים, שבו ניתן לרכוש דינמיט.

עם המבנים הקולוניאליים החשובים בעיר נמנים מבנים אלה:

• קאסה דה לה מונדה (או בשמה המלא: Casa de la Moneda de Bolivia - "המטבעה של בוליביה") היא אחד המבנים הקולוניאליים הבולטים בפוטוסי. המטבעה הוקמה בין 1757 ל-1773, במקום מבנה ישן יותר, שהוקם ב-1572. בתחילה נטבעו בה מטבעות עבור האימפריה הספרדית. ההטבעה נמשכה גם שנתיים לאחר עצמאות בוליביה, ורק ב-1827 הוחל בהטבעת הסקודו הבוליביאני, ששימש את המדינה בשנותיה הראשונות. המטבעה נסגרה סופית ב-1953, וכיום משמש המבנה כמוזיאון.
• כנסיית סן לורנסו (Iglesia de San Lorenzo de Carangas) היא אחת משתי הכנסיות הראשונות שנבנו בפוטוסי. הכנסייה הוקמה ב-1548, וכבר לאחר עשור נזקקה לשיפוץ רב, לאחר ששלג כבד איים למוטט אותה. לכנסייה חזית מפוארת, ובה פיתוחי אבן מרשימים.
• טורה דה לה קומפנייה (Torre de la Compañía, מילולית: "מגדל החברה") הוא מנזר, שהיה בעבר המרכז הדתי החשוב ביותר בבוליביה. המנזר מהווה את אחד הסמלים של העיר, והוא אף מופיע על שטר של 50 בוליביאנו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פוטוסי

• מדריך העיר פוטוסי
• קאסה דה לה מונדה (בספרדית)

הר סרו ריקו רחוב בפוטוסי כנסיית סן לורנסו כורים נכנסים למכרה בסרו ריקו קאסה דה לה מונדה פרט בחזית כנסיית סן לורנסו עז על רקע העיר