עד עוין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עד עוין הוא עֵד אשר אופן עדותו בבית המשפט שונה באופן מהותי מעדות קודמת שמסר, והשינוי גורם נזק לבעל הדין שהביא אותו להעיד. מרגע שבית המשפט הכריז עליו כ"עוין" ניתן להטיל דופי במהימנותו, עד כדי קביעה כי עדותו הקודמת היא הנכונה. הליכי עד עוין מעוגנים בסדר הדין הפלילי[1], ובדיני הראיות [2], וקיימים בהליך פלילי ובהליך אזרחי.
תוכן עניינים |
[עריכה] עדות עוינת
עדות שהפכה להיות עוינת לבעל הדין ומסייעת לצד שכנגד, שכיחה בהליכים פליליים: כאשר עד מסר עדות מוקדמת בחקירתו במשטרה או בכל אימרת חוץ אחרת. בהגיעו להעיד בבית המשפט הוא מוסר עדות שונה במהותה הגורמת נזק לתביעה, או שהוא מרבה לשכוח פרטים באופן שנראה כמו שיכחה מכוונת, או שהוא בוחר לשתוק מעל דוכן העדים.
ישנן סיבות שונות לעדות עוינת, בין השכיחות שבהן:
- העד מאוים על ידי הנאשם או על ידי גורמים מטעמו.
- העד טוען כי עדותו המוקדמת ניתנה תחת לחץ או הפעלה של השפעה בלתי הוגנת.
- חשש להפללה עצמית מעל דוכן העדים.
- במקרים של גילוי עריות, לפעמים בוחרים המתלוננים לחזור בהם מעדותם מתוך רצון לשמור על שלמות המשפחה.
גם בתביעה אזרחית יכול עד לסתור עדות קודמת שנתן, בדיון קודם או באימרת חוץ אחרת כמו תצהיר משפטי, באופן שתחשב לעויינת.
[עריכה] הבקשה
הדרישה לקבוע כי עד הוא עוין, יכולה לבוא רק מצד בעל הדין אשר הביא את העד. עליו לשכנע את בית המשפט כי הפיכת העדות לעוינת נעשתה בזדון ומתוך מניעים פסולים אשר נועדו לסייע לצד הנגדי. במקרים רבים נוהגים שופטים להתרות בעד ולהבהיר לו את משמעות הקביעה ותוצאותיה. במקביל, מתבקש בית המשפט לקבל את העדות הקודמת שנמסרה על ידי העד כעדות קבילה.
[עריכה] קביעת עד עוין
לאחר ההכרזה על העד כעוין ניתנת הזדמנות שנייה לתביעה לחקור אותו בחקירה נגדית, בה הוא יכול לשוב לעדותו הראשונה, או להתמיד בקו העוין.
בית המשפט יכול לראות את עדותו המוקדמת כאילו היא העדות הנכונה, אם כי אין הוא חייב לעשות כך, והכל לפי נסיבות העניין. בדרך כלל עדות עוינת הופכת את העד לבלתי אמין והעדות הקודמת מקבלת משקל כבד לעומת העדות העוינת.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ חוק סדר הדין הפלילי (סעיף 179)
- ^ פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 [תיקון אחרון 21/7/00]
