ניו יורק דולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ניו יורק דולס
תמונה מאיחוד 2006
מקור	ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שנות פעילות	1977-1971
סוגה	רוק
חברת תקליטים	Mercury
חברי ההרכב	דייוויד ג'והנסן ג'וני ת'נדרס ריק ריווטס סילביין סילביין ארתור קיין בילי מורסיה ג'רי נולן

ניו יורק דולס הייתה להקת גלאם רוק. היא הייתה שונה מכל להקות הרוק האחרות בארצות הברית כשקמה בתחילת שנות ה-70, אבל גם מלהקות הגלאם רוק הבריטיות. הצליל שלה היה הרבה יותר מחוספס ומלוכלך, והושפע בעיקר מהרולינג סטונס ומהסטוג'ס. למרות זאת, התלבושות האנדרוגניות של חברי הלהקה, כמו גם הגישה הניהיליסטית, הציבו אותם באותו מחנה עם טי רקס ודייוויד בואי. המוזיקה וההופעה החיצונית של הניו יורק דולס השפיעו על דור שלם בניו יורק ובלונדון, הדור שיהיה אחראי למהפכת הפאנק. הם גם היוו השפעה על ההבי מטאל של שנות ה-80, שאימץ בעיקר את המראה ופחות את הצליל.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 השפעות 2.1 אמנים משפיעים 2.2 אמנים מושפעים 3 דיסקוגרפיה 3.1 אלבומים 3.2 אוספים 3.3 אלבומי הופעה 3.4 EP 3.5 וידאו/DVD 4 ראו גם 5 שמעו גם 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

כל חברי הלהקה ניגנו בלהקות שונות בניו יורק לפני הקמת ניו יורק דולס בסוף 1971. ההרכב הראשוני כלל את הגיטריסטים ג'וני ת'נדרס וריק ריווטס, הבסיסט ארתור קיין, המתופף בילי מורסיה והסולן דייוויד ג'והנסן. בתחילת 1972, ריווטס הוחלף על ידי סילביין סילביין, והלהקה החלה לנגן באופן קבוע במנהטן, בעיקר במרכז מרסר לאמנות. בתוך כמה חודשים, כבר החל להתגבש קהל מעריצים, אבל זה לא הספיק כדי לקבל חוזה מחברות התקליטים, שפחדו מדי מהלבוש הטרנסג'נדרי והוולגריות המוחצנת של חברי הלהקה מכדי להחתים אותם.

בהמשך השנה, הניו יורק דולס החלו בסיבוב הופעות ראשון בבריטניה, במהלכו מורסיה נפטר משילוב קטלני של סמים ואלכוהול, והוחלף על ידי ג'רי נולן. אחרי הצטרפותו של נולן, הלהקה הוחתמה בחברת התקליטים "מרקורי". בקיץ 1973, יצא אלבום הבכורה של הלהקה, New York Dolls, בהפקת טוד ראנדגרן. למרות הביקורות החיוביות, האלבום לא משך את תשומת לב הציבור, והוא הגיע רק למקום ה-116 במצעדים באמריקה. גורל זהה היה לאלבום השני, Too Much Too Soon, שהגיע למקום ה-167 כשיצא בקיץ 1974.

בעקבות כישלונם של שני האלבומים, מרקורי העיפה את הניו יורק דולס, ושום חברת תקליטים אחרת לא הייתה מעוניינת בהם. הלהקה החליטה לשכור אמרגן חדש, ובחרו את מלקולם מקלארן, שהתפרסם מאוחר יותר כאמרגנם של הסקס פיסטולס. בהנחיית מקלארן, חברי הלהקה לבשו בגדי עור אדומים והופיעו כשמאחוריהם דגל ברית המועצות, כדי לסמל את המשיכה שלהם כביכול לקומוניזם. למרות שתעלולי יחצ"נות מהסוג הזה יהפכו את הסקס פיסטולס לכוכבים שנה אחר כך, הם גרמו לחברות התקליטים לרצות עוד פחות להחתים את הלהקה, מה שגרם לעזיבתם של החברים.

באמצע 1975, ג'וני ת'נדרס וג'רי נולן עזבו את הלהקה והקימו את להקת ההרטברייקרס עם ריצ'רד הל מטלוויז'ן. דייוויד ג'והנסן וסילביין סילביין ניסו לפעול בכמה הרכבים שונים של הניו יורק דולס, עד שהחליטו לפרק את הלהקה רשמית ב-1977. לאחר הפירוק, ג'והנסן פצח בקריירת סולו שהובילה לפיתוח האלטר-אגו שלו, באסטר פוינדקסטר, באמצע שנות ה-80. סילביין ניגן איתו במשך שנתיים לפני שהחל בקריירת סולו משלו. גם ת'נדרס הקליט מדי פעם אלבומי סולו במהלך ואחרי עבודתו עם ההרטברייקרס, עד למותו ממנת יתר ב-1991. שנה אחר כך, נולן נפטר משבץ.

ב-2004, חברי הלהקה הנותרים התאחדו במסגרת פסטיבל "Meltdown" שערך מוריסי, לשעבר סולן להקת הסמית'ס ונשיא מועדון המעריצים הבריטי של הניו יורק דולס. את ת'נדרס החליף סטיב קונטה מלהקתו של ג'והנסן, ובמקום נולן ניגן גארי פאוול מלהקת הליברטינס. הצלחת ההופעה הובילה להצעות מפסטיבלים אחרים, אבל רק כמה שבועות לאחר ההופעה ב"Meltdown", ארתור קיין נכנס לבית-החולים עם מה שחשב שהוא מקרה חמור של שפעת. התגלה שהוא חולה בלוקמיה, והוא נפטר כעבור כמה שעות בלבד. בהמשך 2004, חברי הלהקה הנותרים הופיעו, יחד עם סאם יאפה מלהקת האנוי רוקס בבס, במופע מחווה לחבריהם המנוחים (מורסיה, ת'נדרס, נולן וקיין) בפסטיבל מוזיקה בעיר ניו יורק.

[עריכה] השפעות

[עריכה] אמנים משפיעים

ניו יורק דולס הושפעו באופן הישיר ביותר מלהקות הגלאם רוק הבריטיות, שהחלו לצבור פופולריות בזמן הקמתה של הלהקה. הצליל הבסיסי והמלוכלך של הלהקה הושפע מאוד מאותן להקות, בעיקר מטי רקס, מנהיגת הז'אנר. גם ההופעה החיצונית של חברי הלהקה הושפעה מהגלאם רוק הבריטי, שכן הם נהגו להופיע עם איפור כבד, תסרוקות מבולגנות ובבגדי נשים. דייוויד בואי השפיע על התיאטרליות של הלהקה, שהתבלטה בעיקר בהופעות.

השפעה חשובה נוספת הן להקות המחתרת משנות ה-60, במיוחד הלהקות הגדולות מסצינת דטרויט: הסטוג'ס ו-MC5. הלהקות האלה הפכו את הצליל של ניו יורק דולס להרבה יותר רועש ואנרכיסטי מזה של עמיתיהם הבריטיים. הלהקה גם הושפעה מהוולווט אנדרגראונד, בעיקר בכתיבת המילים, שהיו הרבה פעמים שערורייתיות ומזעזעות כמו המוזיקה עצמה.

בנוסף, בגלל שניו יורק דולס היו להקת גלאם רוק, הם הושפעו מאמני רוק אנד רול קלאסי משנות ה-50 כמו צ'אק ברי ובו דידלי. חלק חשוב בעיצוב הצליל של הלהקה היה גם לאמני בלוז כמו סוני בוי וויליאמסון, והלהקות שיצרו שילוב בין בלוז ורוק בשנות ה-60 כמו הרולינג סטונס והיארדבירדס

[עריכה] אמנים מושפעים

ניו יורק דולס הייתה אולי הלהקה שהשפיעה הכי הרבה על עיצוב הצליל של הפאנק. הסגנון החובבני והגולמי של הלהקה והגישה של חברי הלהקה למוזיקה, באופן ששלל את כל ההיבטים האמנותיים שלה ונועד לזעזע, נתנו השראה לצעירים בארצות הברית ובבריטניה להקים להקות ולהתחיל לנגן בלי שום ידע מוקדם בנגינה. הראשונים שהושפעו מניו יורק דולס היו ראמונס, להקה מניו יורק שכיום ידועה כלהקת הפאנק הראשונה. גם הסקס פיסטולס הבריטיים הושפעו מהלהקה, למרות שהושפעו ישירות מהראמונס, וכאמור גם האמרגן שלהם היה מלקולם מקלארן, שהיה אמרגנם של הניו יורק דולס. הסקס פיסטולס נהיו ידועים כלהקת הפאנק המשפיעה ביותר, ואלפי להקות בכל העולם יילכו בעקבותיהם.

מלבד זאת, הניו יורק דולס השפיעו על ההבי מטאל של שנות ה-80, שהושפע למעשה מהגלאם רוק באופן כללי ונודע כגלאם מטאל. באופן יחידני, הלהקה השפיעה על הלהקות היותר בלוזיות ומלוכלכות מלהקות ההבי מטאל: מוטלי קרו וגאנז נ' רוזס. שתי הלהקות האלה, בעיקר גאנז נ' רוזס, יצרו מוזיקה יותר רועשת ועצבנית, עם אותנטיות של רחוב, מאשר להקות אחרות באותה תקופה, ובכך סייעו לפריצת הת'ראש מטאל בסוף שנות ה-80, ומאוחר יותר גם לפריצת הגראנג' והרוק האלטרנטיבי בתחילת שנות ה-90.

בנוסף, השפעת הניו יורק דולס ניכרת בקרב להקות האינדי מאז שנות ה-80. מוריסי, סולן הסמית'ס (וכאמור נשיא מועדון המעריצים של הניו יורק דולס לשעבר) אמר פעם שהלהקה השפיעה מאוד על להקתו, אחת מהחשובות שבלהקות האינדי. אבל ההשפעה לא באמת הורגשה עד לגל להקות הרוק ששטף את המיינסטרים בתחילת שנות ה-2000. מלבד להקות הניו מטאל והפופ פאנק שהצליחו אז, היו גם להקות פאנק יותר אגרסיביות ולהקות שניסו להחיות את הגראג' רוק של שנות ה-60. להקות כאלה היו הסטרוקס, ההייבס והווייט סטרייפס. הצליל של הלהקות האלו היה רועש וגולמי מאוד ביחס לצליל הנקי של הלהקות היותר מצליחות, ונשמע דומה מאוד לזה של הניו יורק דולס. ולמרות שהוולווט אנדרגראונד ואיגי פופ היוו את מרבית ההשפעה על הצליל הזה, לניו יורק דולס היה חלק חשוב בעיצובו במשך 20 השנים שקדמו לפריצת הלהקות האלו

[עריכה] דיסקוגרפיה

[עריכה] אלבומים

New York Dolls - 1973

Too Much Too Soon -1974

[עריכה] אוספים

Lipstick Killers (Mercer St. Sessions) - 1981

After the Storm - 1985

The Best of the New York Dolls - 1985

Night of the Living Dolls - 1986

Rock N' Roll - 1994

Evils Dolls - 1995

Glam Rock Hits - 1999

New York Tapes: 1972-1973 - 2000

A Hard Night's Day - 2000

Actress: Birth of the New York Dolls - 2000

Archive - 2001

20th Century Masters - The Millennium Collection: The Best of the New York Dolls - 2003

[עריכה] אלבומי הופעה

Seven Day Weekend - 1973

Red Patent Leather: Live in NYC 1975 - 1984,1993

Paris Is Burning - 1993

Paris Le Trash - 1993

I'm a Human Being - 1998

Live in Concert: Paris 1974 - 1998,2003

Street Trash - 1999

The Glamorous Life Live - 1999

Great Big Kiss - 2002

From Paris with L-U-V - 2002

Return of the New York Dolls: Live from Royal Festival Hall - 2004

[עריכה] EP

Personality Crisis - 1986

[עריכה] וידאו/DVD

Live fron Royal Festival Hall - 2004

All Dolled Up - 2005

[עריכה] ראו גם

פאנק (Punk)

גלאם רוק

מלקולם מקלארן

[עריכה] שמעו גם

קטע מהשיר "Trash" מתוך האלבום New York Dolls מ-1973

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ניו יורק דולס ב-Punk77, אתר המוקדש לפאנק של שנות ה-70
• הלהקה באתר של ערוץ VH1
• ניו יורק דולס, באתר All Music Guide (באנגלית)
• ניו יורק דולס, באתר MOOMA
• ביקורת על אלבום הבכורה באתר השרת העיוור