מרחב מחיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: טעויות עובדתיות, טעויות ניסוח, טעויות כתיב, איות עברי נכון של שמות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מרחב מחיה (בגרמנית: Lebensraum) היה אחד מהעקרונות הפוליטיים המרכזיים שהובילו את אדולף היטלר, ומרכיב חשוב באידאולוגיה הנאצית. מרחב המחיה היווה את אחד המניעים למדיניות ההתרחבות של גרמניה הנאצית, אשר שאפה להתרחב ולהשיג שטחים נוספים לגדילת האוכלוסייה הגרמנית. בספרו, מיין קאמפף, תיאר היטלר בפירוט את אמונתו שהעם הגרמני זקוק למרחב מחיה, כאשר כיוון ההתפשטות הראוי הוא לעבר המזרח, אל שטחי הדגן של אוקראינה ומקורות הנפט והמחצבים של הקווקז. הייתה זו מדיניות נאצית מוצהרת להרוג, לגרש ולשעבד פולנים, רוסים ועמים סלאבים אחרים, שאותם החשיבו כנחותים, ולאכלס מחדש את הארץ בעמים גרמניים. האוכלוסייה הסלאבית אמורה הייתה להיות מושמדת באמצעות הרעבה שיטתית ובכך ליצור עודף של תנובה חקלאית, אשר תאפשר להאכיל את גרמניה ולהחליף בגרמנים את האזורים שמיושבים בסלאבים.

[עריכה] מקורות הרעיון ויישומו

הרעיון שלפיו לעם הגרמני אין די מרחב קדם בהרבה את אדולף היטלר. המונח "מרחב מחיה" במשמעות זו הוטבע על ידי פרדריך רצל ב-1897, ושימש כסיסמה בגרמניה לאיחוד הארץ ולהשגת מושבות, בדומה למודל האנגלי והצרפתי. הרעיון התפתח בעקבות רעיונות דרוויניסטים ומדעיים אחרים של התקופה, שעסקו באופן שבו אורגניזמים ממלאים נישות אקולוגיות. רעיונות דומים עדיין נמצאים בשימוש בתחומי הביולוגיה והגאוגרפיה.

רצל האמין שההתפתחות הטכנולוגית והתרבותית של עם תלויה במצבו הגאוגרפי, ושעם אשר הסתגל בהצלחה למיקום אחד ימשיך באופן טבעי למיקום אחר. לטענתו, התרחבות זאת שמטרתה ניצול שטחים זמינים, היא מאפיין טבעי והכרחי לכל מין בריא.

אמונות אלה קודמו על ידי מלומדי התקופה כולל קארל האוסהופר (Karl Haushofer) ופרידריך פון ברנהרדי (Friedrich von Bernhardi). בספרו של פון ברנהרדי משנת 1912 "גרמניה והמלחמה הבאה", הרחיב ברנהרדי את התאוריה של רצל, ולראשונה זיהה את מזרח אירופה כמקור אפשרי לשטחים. אידאולוגיית מרחב המחיה הייתה סיבה חשובה לפתיחתו של מבצע ברברוסה ביוני 1941. הנאצים קיוו להפוך חלק גדול מהשטחים הסובייטיים לאזורי התיישבות לגרמנים.

בפיתוחו את רעיונות אלה, הציע התאורטיקן הנאצי אלפרד רוזנברג שהארגון האדמיניסטרטיבי הנאצי בארצות שיכבשו הגרמנים יחולק לנציבויות (Reichskommissariat) הבאות:

אוסטלנד (ארצות הבלקן, בלארוס ומזרח פולין)
אוקראיניה (אזור אוקראיניה ושטחים נוספים)
קווקז (אזור הקווקז)
מוסקבה

שטחי הנציבויות ימשכו עד הרי אורל. הישויות האדמיניסטרטיביות היו אמורות להיות השלבים המוקדמים בעקירתם של רוסים ועמים סלאבים רבים והחלפתם במתיישבים גרמניים. רוזנברג גם פחד מסכנת "מדיניות ההתרחבות רוסית/סובייטית" וקרא ל"פעולה חמושה מונעת" מול איום לכאורה זה.

כאשר השתלטו כוחות גרמניים על שטחים סובייטים הם הקימו במהרה משטרי כיבוש-נציבויות אוסטלנד ואוקראיניה. המכשול הגדול ביותר מיישומו המלא של רעיון מרחב המחיה היה תבוסתה של הארמייה השישית בקרב סטאלינגרד. אחרי תבוסה משמעותית נוספת של הגרמנים בקרב קורסק ב-1943 והנחתת הכוחות של בעלות הברית בסיציליה, פסקו כל תוכניות מרחב המחיה.

מרחב מחיה הוא גם שמו של מחזה שנכתב על ידי ישראל הורוביץ, ובו קנצלר גרמניה מתעורר מסיוט ומחליט בפתאומיות להזמין 6 מיליון יהודים לחיות בגרמניה כפיצוי על השואה.