מקדש פאהארפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

_{קואורדינטות: 25°01′51″N 88°58′37″E}

הריסות המקדש הבודהיסטי בפאהארפור
אתר מורשת עולמית
הסטופה המרכזית במקדש בפאהארפור
מדינה	בנגלדש
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 2, 6

מקדש פאהארפור (בנגלית পাহাড়পুর বৌদ্ধবিহার - "סומאפורה מאהאויהארה" קרי "המנזר הגדול שביישוב הירח") בכפר פאהארפור בצפון-מערב בנגלדש הוא אחד המקדשים הבודהיסטים הידועים בדרום אסיה ואחד האתרים הארכאולוגים החשובים במדינה. משמעות השם היא "מקום הגבעה" (פאהאר - גבעה; פור - מקום). בשנת 1985 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] היסטוריה

לפי חותמים שנמצאו באתר, המקדש נבנה על ידי המלך דהארמאפאלה, השליט השני של האימפריה הפאלית שמלך בשנים 781-821. במאה ה-11 חרב המקדש בשריפה בעת כיבוש המקום על ידי ממלכת ונגה. כמאה שנים לאחר מכן חודש המקדש, אולם במחצית השניה של המאה ה-12 החל שוקע, ולבסוף נינטש במהלך המאה ה-13, כאשר האזור נשלט על ידי המוסלמים.

האתר התגלה מחדש בתחילת המאה ה-19 ונערכו בו מחקרים מוגבלים בשנת 1879 בשל התנגדות בעליו של השטח. בשנת 1919 הוכרז המקדש כאתר מוגן, ומאז 1923 נערכו בו חפירות ומחקרים משך כעשור שנים. בשנות השמונים של המאה ה-20 המשיכו עבודות המחקר באתר תחת פיקוחה של מחלקת הארכולוגיה של בנגלדש.

[עריכה] המקדש

תבליטים בטרסה התחתונה בסטופה המרכזית

המקדש משתרע על פני תא שטח רבוע ששטחו 75,000 מ"ר, ואורך כל אחת מצלעותיו הוא כ-274 מטר. השטח מוקף בחומה ברוחב של 5 מטר ובגובה של 3.6 עד 4.5 מטר, שבה קבועות שתי כניסות - הראשית בצידו הצפוני של המתחם, והאחרת בצידו המזרחי. 177 תאים ששימשו את הנזירים למגורים ולמדיטציה משתרעים לאורך פרוזדורים הקבועים בחומות המקדש. בצד הצפוני 45 תאים וביתר 44 תאים בכל צד. גודלו של כל תא הוא 4.26 על 4.11 מטר והגישה אליהם היא באמצעות גרמי מדרגות מהחצר המרכזית.

בשטח המקדש עצמו שוכנים מקדשים משניים, סטופות ומבנים אחרים, ובהם קבוצה של חמש סטופות ודגם קטן של הסטופה המרכזית הניצבים כולם בפינה הדרום-מזרחית של המתחם, וקבוצת מבנים ששימשו לצרכים מנהלתיים בפינתו הצפון-מזרחית. בחלקו המערבי של המתחם כמעט ולא הוקמו מבנים. מבנים נוספים כוללים מטבח, חדר אוכל ובארות.

במרכזו של המתחם ניצבת הסטופה המרכזית שצורתה כשל צלב שבין זרועותיו בליטות מרובעות. הסטופה היא מבנה מדורג בן שלוש טרסות הנישא לגובה של 21 מטר. בשתי הטרסות התחתונות שבילים עגולים היקפיים ותו לא (השביל ההיקפי של הטרסה התחתונה מכוסה כעת באדמה), אך קירותיהן של שתי הטרסות מכוסים בתבליטי טרקוטה. בטרסה העליונה ניצבים ארבעה מקדשי משנה הקבועים בכל אחד מצדדיה ואל כל אחד מהם מוליכה מבואה.

במתחם נמצאו ממצאים רבים המתוארכים למאה ה-5 עד המאה ה-12 וביניהם 63 פסלים שכולם למעט אחד מוקדשים לפולחן ברהמה, כ-2,800 לוחות טרקוטה ש-2,000 עדיין קבועים בקירות המקדש, כלי בית, מטבעות, חותמים וכיוצ"ב. הממצאים מוצגים במספר מוזיאונים ברחבי המדינה.