מנזר סנט גלן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במנזר בשווייץ. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סנט גלן.
| מנזר סנט גלן | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית  |
|
 קתדרלת המנזר |
|
| מדינה |  שווייץ |
| הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 2, 4 | |
 |
|
מנזר סנט גלן (גרמנית Fürstabtei Sankt Gallen) היה במשך שנים רבות אחד מהמנזרים הבנדיקטים העיקריים באירופה. המנזר שוכן בעיר סנט גלן בצפון-מזרח שווייץ, והוא ידוע בספרייתו (Stiftsbibliothek St. Gallen) בארכיון (Stiftsarchiv St. Gallen) ובקתדרלה שלו (Stiftskirche St. Gallen). מאז שנת 1983 מוכרז המנזר כאתר מורשת עולמית.
[עריכה] היסטוריה
המנזר הוקם בשנת 720 ונקרא על שמו הקדוש גאלוס, שהיה חסידו ומקורבו של קולומבנוס הקדוש האירי, ואשר מת בשנת 646. בתקופת מלכותו מינה קרל מרטל אחראי מיוחד על המנזר, ותחת שלטונו של פפין הגוץ, בנו של מרטל, נוסדו במקום בתי ספר להוראת האומנות, הספרות והמדעים. ראש המנזר ואלדו מרייכנאו (740-814) הורה על העתקת כתבי יד וייסד את ספריית המנזר, ומספר אנגלו-סקסים ונזירים אירים באו להשתתף במפעל. לבקשת קרל הגדול, שלח האפיפיור אדריאנוס הראשון מזמרי מזמורים מרומא אל המנזר, ואלה הפיצו את השימוש במזמור הגרגוריאני.
במאה ה-9 נקלע מנזר סנט גלן לסכסוך עם מנזר רייכנאו הסמוך, השוכן על אי בימת קונסטנץ (כיום בגרמניה). בין 924 ל-933 המדיארים איימו על קיומו של המנזר ולכן הספרים הועברו לרייכנאו לשם הגנה עליהם, אך רובם הושבו למקומם מאוחר יותר. במאה ה-13, המנזר והעיירה היו לנסיכות עצמאית שנשלטה על ידי ראשי המנזר לכל דבר ועניין וכפי שדוכסים ומלכים שלטו בנסיכויות אחרות באימפריה הרומית הקדושה.
תחת מרותו של ראש המנזר פיוס (1630-1674) הוכנס הדפוס לשימוש. בשנת 1712 נבזז המנזר על ידי שווייצרים, ורבים מהספרים ומכתבי היד שנגנבו הגיעו לציריך ולברן. מהמבנים המקוריים של המנזר בימי הביניים נותרו רק שרידים, ורוב המבנים הקיימים, כולל הקתדרלה, עוצבו בסגנון הבארוק המאוחר וניבנו בין השנים 1755 ו-1768.
המקום חדל לשמש כמנזר ב-1805 וב-1846 היה למקום מושבו של הבישוף, אך הספרייה והקתדרלה שמרו על תפקידם המקודי. כיום שוכנים במנזר מגוריו ומשרדיו של הבישוף ומשרדיה של ממשלת קנטון סנט גלן.
[עריכה] ממצאים תרבותיים
הספרייה בסנט גלן נחשבת לאחת מספריות ימי הביניים העשירות בעולם ונמצא בה האוסף המקיף ביותר של ספרים מימי הביניים המוקדמים בחלק דובר הגרמנית של אירופה. בשנת 2005 היו בספרייה מעל ל-160,000 ספרים, מהם 2,200 כתבי יד, ומאלה כ-500 בני למעלה מ-1,000 שנים. האולם המרכזי בספרייה שעוטר בסגנון הרוקוקו נחשב ליצירת מופת אדריכלית בפני עצמה.
בספרייה מסמך עתיק מהמאה ה-9 הידוע כתוכנית סנט גלן (ראו בתבנית משמאל), והוא השירטוט האדריכלי החשוב היחיד ששרד מהתקופה בת 700 השנים שבין שקיעת האימפריה הרומית והמאה ה-13. התוכנית האדריכלית לא יצאה מעולם אל הפועל, אך היא נשמרה בקנאות בספרייה עד היום. התוכנית נחשבה לאידאל בתכנון מנזרים, ונעשה בה שימוש על ידי מועצת הכנסייה באאכן בעת שלטונו של לואי החסיד (814-817).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנזר סנט גלן |
|
