מלאכים בשמי ברלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מלאכים בשמי ברלין | |
|---|---|
 |
|
| שם הסרט במקור: | Der Himmel über Berlin |
| בימוי: | וים ונדרס |
| תסריט: | וים ונדרס |
| שחקנים ראשיים: | פיטר פאלק ברונו גנץ אוטו סאנדר |
| תאריך יציאה לאקרנים: | 23 בספטמבר 1987 |
| משך הקרנה: | 127 דקות |
| שפת הסרט: | גרמנית, אנגלית וצרפתית |
| דף הסרט ב-IMDb | |
מלאכים בשמי ברלין (בגרמנית: Der Himmel über Berlin (הרקיע בשמי ברלין), באנגלית: Wings of desire) הוא סרט קולנוע מערב-גרמני מ-1987 שבויים על ידי הבמאי הגרמני וים ונדרס.
הדיאלוג בסרט וכן מחשבותיהן של הדמויות מתאפיינות לעתים בסגנון לירי מאוד השאוב מכתיבתו של המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה וממחזותיו וספריו של הסופר האוסטרי פטר הנדקה, אשר אחראי למוטיב "הילדות" אשר חוזר על עצמו בסרט.
הסרט עוסק בחיים בברלין באותה תקופה, וכן, באמצעות הדמויות, קורץ לעברה ולעתידה של ברלין וגרמניה כולה.
[עריכה] עלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
הסרט, אשר מתרחש בברלין המחולקת לקראת סוף שנות ה-80, עוסק בשני מלאכים - דמיאל, המגולם על ידי השחקן השווייצרי ברונו גאנץ ("הנפילה") וקסיאל (המגולם על ידי השחקן הגרמני אוטו סאנדר). דמיאל וקסיאל משוטטים בחוצות ברלין, רואים ואינם-נראים ולא מסוגלים לקשר גשמי כלשהו עם העולם, ומאזינים למחשבותיהם של הברלינאים.
דמיאל וקסיאל היו קיימים עוד לפני שהייתה קיימת ברלין. למעשה, עושה רושם שהם היו קיימים מאז ומעולם.
דמיאל וקסיאל אינם עוסקים במלאכת מלאכים רגילה, אלא עסוקים ב"לאסוף, לתעד, לשמר" את המציאות. מדי יום הם משוטטים בברלין ומתעדים מחשבות ואירועים מעניינים הנקרים בדרכם. ("מישהו הרוצה לשים לחייו סוף, הדביק בולים ממהדורה ראשונה על מכתבי-הפרידה שלו, על כל אחד בול אחר. אחר-כך דיבר אנגלית עם חייל אמריקאי, בפעם הראשונה מאז ימי חוק-לימודיו, ועשה זאת באופן רהוט", קסיאל).
דמיאל מואס בקיומו הרוחני ומייחל לגוף גשמי. הוא חולק את מחשבות אלו עם קסיאל. ("עם כל צעד ועם כל משב-רוח רוצה הייתי לומר: "עכשיו ועכשיו ועכשיו", לא עוד "לנצח" ו"לעולם").
דמיאל מתאהב באמנית טרפז יפהפייה ששמה מריון (סולוויג דומרטין). בדידותה, יופיה וחוכמתה של מריון שובים את דמיאל והוא מתחיל לקבל מאפיינים גשמיים. (הסרט צולם בשחור-לבן, המשקף את העולם כפי שרואים אותו המלאכים, וקטעי צבע משקפים את העולם כפי שנראה לבני-האדם). לאחר התאהבותו במריון מתחיל דמיאל לראות את העולם בצבע.
דמיאל נתקל בפיטר פאלק ("קולומבו", בתפקיד עצמו) המגלם בסרט שחקן המגיע לברלין כדי לצלם סרט על מלחמת העולם השנייה. דמיאל מגלה שפיטר הוא מלאך לשעבר, שלבש צורה גשמית לאחר שמאס בקיום הסטרילי של המלאכים.
לבסוף, הופך דמיאל לאנושי ומתעורר ברחוב כששריון - המלאך שלו לידו וראשו מדמם. הוא מבין שהפך לאנושי ויוצא לחוות את העולם ולחפש את מריון.
עוד דמות בסרט היא הומר (קורט בואה, בקריצה ברורה להומרוס), משורר גרמני זקן שחולם לכתוב "אפוס של שלום".
("מה הפגם בו, בשלום, שהשראתו אינה ברת-קיימא, שסיפורו לעתים רחוקות מסופר?", הומר).
המלאך קסיאל עוקב אחר הזקן בעודו מחפש את כיכר פוטסדמר ומוצא במקומה חורבות שבמרכזן עוברת חומת ברלין המכוערת.
בסוף הסרט מוצא דמיאל את מריון והם משוחחים כאילו הם מכירים זה את זו זמן רב. דמיאל מתאחד עם האישה שאליה השתוקק זמן כה רב.
[עריכה] עובדות נוספות
- ניק קייב מופיע בסרט בתפקיד עצמו.
- הסרט עובד לאנגלית וצולם ב-1998 תחת השם "עיר של מלאכים", בכיכובם של ניקולס קייג' ומג ראיין. הגרסה האמריקאית רומנטית יותר ומלבד קווי-העלילה הבסיסיים, אין דמיון רב בינה לבין המקור. הסרט עובד גם לתיאטרון.
- הסרט זכה בפרס הבמאי בפסטיבל קאן 1987.
- בפסקול מופיע השיר "When I Go" של להקת מינימל קומפקט הישראלית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "מלאכים בשמי ברלין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
