מיכאל ויטמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל ויטמן (22 באפריל 1914 - 8 באוגוסט 1944) היה קצין שריון גרמני בוואפן אס אס. ויטמן השמיד לפחות 138 טנקים ו-141 כלי ארטילריה, ועל כך עוטר בצלב האבירים עם עלי אלון וחרבות, אחד מהעיטורים הגבוהים ביותר של גרמניה הנאצית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית חייו
ויטמן נולד למשפחת חוואים קתולית בכפר קטן בבוואריה. היו לו שלוש אחיות ואח. הוא סיים את לימודיו בשנת 1930 והצטרף לעבודה בחווה המשפחתית. בשנת 1933 מצא עבודה במחלבה. בשנת 1934 התנדב לשירות העבודה של הרייך לתקופה של חצי שנה, ולאחר מכן גויס לרייכסווהר (שהפך בשנת 1935 לורמאכט) ושירת שנתיים.
באוקטובר 1936 הוא השתחרר מהוורמאכט בדרגת גפרייטר (סמל), ומצא עבודה כפועל בניין. באותו חודש הוא הגיש בקשה להצטרף לאס אס, ובאפריל 1937 נענתה בקשתו והוא הצטרף ליחידת שומרי הראש של היטלר "לייבשטנדרטה אס אס אדולף היטלר", שבפרוץ המלחמה הפכה לדיוויזיה הראשונה של הוואפן אס אס. תחילה שירת כאיש צוות רכב משוריין ולקח חלק בסיפוח אוסטריה (האנשלוס) ובכיבוש צ'כוסלובקיה.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
[עריכה] תחילת המלחמה
כשפרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 ויטמן פיקד על צוות רכב משוריין, אחרי שירות קרבי קצר במערכה בפולין חזר לגרמניה ושימש כמדריך לטירוני הלייבשטנדרטה, ולאחר מכן הועבר לפיקוד על תותח ארטילריה.
אחרי שירות במערכה הצרפתית, קיבל פיקוד על אחד מטנקי השטוג 3 החדשים, ובשנת 1941 לקח חלק בהתקפה על העיר היוגוסלבית סקופיה. אחרי הכנעת יוגוסלביה, המשיך ונלחם עם שאר הלייבשטנדרטה ביוון.
[עריכה] החזית המזרחית
במבצע ברברוסה היה ויטמן חלק מקבוצת הארמיה דרום שהוטל עליה לכבוש את שדות הנפט שבקווקז. בעימות הראשון שלו במערכה השמיד שישה טנקים סובייטים ועוטר בצלב הברזל דרגה שנייה על ידי מפקד הלייבשטנדרטה, זפ דיטריך.
ויטמן נפצע במהלך כיבוש אומן, הוא לקח חלק בכיבוש נוגאי, ועל פעולותיו אלה עוטר בצלב הברזל, דרגה ראשונה. הוא המשיך והשתתף בקרב על קרים שבמהלכו נפצע שנית במהלך מתקפת הנגד הסובייטית בפרקופ.
לאחר שהשתתף בכיבוש רוסטוב, במאי 1942, אחרי שנה של לחימה בחזית המזרחית, נשלח לקורס קצינים באקדמיה הצבאית של האס אס (יונקרשול) בבאד טלץ שבגרמניה. לאחר שסיים את הקורס וקודם לדרגת אס אס שטורמפיהרר (סג"מ), קיבל פיקוד על טנק טייגר ונשלח לצרפת לסדרת הכשרה ואימונים על הכלי החדש.
בינואר 1943 הוצב מחדש בחזית המזרחית, קיבל את הפיקוד על מחלקת שריון, ולקח חלק בקרב קורסק. למרות הכישלון הגרמני בקרב, ויטמן נלחם בהצטיינות, תוך שהוא משמיד 30 טנקי אויב ו-28 כלי ארטילריה.
ויטמן הוצב מחדש בחזית המזרחית והשתתף ב-13 בנובמבר 1943 בניסיון הכושל לכבוש את העיר ברוסילוב שבאוקראינה. אחרי זה השתתף בהתקפת נגד של הלייבשטנדרטה במערב אוקראינה בדצמבר 1943, והשתתף בלחימה בסביבת הכפר טורטצקין (Tortschin), ובסוף החודש קודם לתפקיד של מפקד פלוגה.
על פעולותיו בחזית המזרחית עוטר בצלב האבירים. הוא עוטר על ידי היטלר בעלי האלון לצלב האבירים, לאחר שהשיג את ההשמדה המאה של כלי אויב, וכן קודם לדרגה של אס אס אוברשטורמפיהרר (סגן).
באביב של שנת 1944 ויטמן חזר לגרמניה כגיבור לאומי. אחרי שנשא לאישה את ארוסתו, השתתף במספר סיורים בגרמניה להעלאת המורל שבהם דיבר על מעלליו בחזית המזרחית.
[עריכה] נורמנדי
באפריל 1944 ויטמן הוצב עם יחידתו בצרפת. יום אחרי פלישת בעלות הברית לנורמנדי קיבל פקודה לנוע לעבר כוחות בעלות הברית. רוב יחידתו הושמדה או הוצאה מכלל פעולה כתוצאה מתקיפה אווירית של בעלות הברית, הוא פגש את האויב בסביבת העיירה וִילֶר-בּוקַז' (Villers-Bocage), והצליח לעצור את התקדמות הכוח הבריטי תוך שהוא משמיד יותר משני תריסר טנקי אויב, כשלרשותו רק טנק אחד.
כאשר חזר לבסיסו עוטר בחרבות לצלב האבירים וקודם לדרגת אס אס האופטשטורמפיהרר (סרן).
לאחר שלקח חלק בקרבות בסביבת קאן, קודם לתפקיד מפקד גדוד. ב-8 באוגוסט 1944 בעלות הברית פתחו במתקפה, ויטמן התקדם עם כוחותיו לעבר העיר סֵנטו (Cintheaux), בדרך הוא נתקל בכוחות שריון קנדים, והצליח לגבור עליהם. הטנק של ויטמן ספג שתי פגיעות בחלקו הימני האחורי, ואלה גרמו להתפוצצות שהרגה את צוות הטנק. יש מחלוקת בשאלה מי גרם לפגיעות אלה. גופותיהם של ויטמן וצוותו נקברו על ידי אזרחים מקומיים.
בשנת 1983 הרשויות הגרמניות הוציאו את גופותיהם וקברו אותם מחדש בבית קברות צבאי גרמני בנורמנדי.
