מוזיקה עממית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוזיקה אתנית
מקורות סגנוניים:
מקורות תרבותיים:
כלים:	תופים, פסנתר, חליל, אקורדיון, כינור, גיטרה, צ'לו, קמנג'ה טורקי
פופולריות מיינסטרים:
נגזרות:
תת-סוגות
פופ אתני, רוק אתני
סוגות היתוך
סצינות אזוריות
נושאים קרובים

מוזיקה עממית או מוזיקה אתנית, על-פי הכוונה המקורית של המונח, היא מוזיקה שמיועדת לאנשים פשוטים ומבוצעת בידיהם.

מוזיקה עממית התחילה וגם שורדת בחברות שעוד לא הושפעו מתקשורת המונים וממסחור של התרבות. בדרך כלל כל הקהילה נטלה חלק בה (וכדי להופיע לא נדרשה מומחיות או ידע מוזיקלי מקצועי), ולמדו אותה בעל פה ולכן שירי העם והמחולות עברו גילגולים רבים והשתנו מדור לדור.

המוזיקה העממית כוללת שירי פולחן, שירי חג, שירי אהבה, שירי מלחמה, שירי ערש, נעימות וריקודי עם.

במאה ה-19 החלו מלחינים להתעניין במוזיקה העממית ושילבו אותה ביצירותיהם. בקהילות השונות הופצו שירי עם שתיארו את החיים וכך נוצרו מסורות וסגנונות עממיות. חקר המוזיקה העממית הביא גם להתפתחות של איסוף שירים ומנגינות עממיות באופן נרחב. המחקרים על המוזיקה העממית גילו שרוב ממציאי המוזיקה העממית הם אנשים כפריים. הכלים הייחודיים של המוזיקה העממית הם כלי נגינה שקטים ומרגיעים כשהנפוץ שביניהם הוא החליל.

במוזיקה האתנית נהוג להשתמש בקישוטים רבים כגון טרילים רבים, למשל אם יופיע אותו צליל פעמיים יוכנס טריל בין הצלילים. במוזיקה האתנית גם מרבים בקוורטות מקבילות כקישוטים.