מגדה אוליברו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגדה אוליברו (באיטלקית:Magda Olivero, נולדה ב-25 במרץ 1910) נחשבת לאחת מזמרות הסופרן הגדולות ביותר באסכולת הוריזמו. היא נולדה בסאלוצו, איטליה. מוריה ראשונים לא התרשמו ביותר מקולה, אך היא התמידה במאמציה ולבסוף החלה ללמוד אצל לואיג'י ג'רוסי. אוליברו הופיעה לראשונה בפומבי בשנת 1932, ברדיו טורינו, באורטוריה של קאטוזו בשם "ייסורים מסתוריים". היא הרבתה להופיע, בהצלחה גדלה והולכת, עד 1941, כאשר נישאה ופרשה מן השירה. כעבור עשר שנים חזרה להופיע, לבקשתו של פרנצ'סקו צ'ילאה, שהזמינה לשיר את התפקיד הראשי באופרה שלו "אדריאנה לקוברר".
משנת 1951 עד לפרישתה הסופית, שרה אוליברו בבתי אופרה בכל רחבי העולם. עם שיבתה לבימה, נשמע קולה עתיר רגש וניואנסים, וכן חזק במידה ניכרת, משהיה קודם לכן. בין פרשנויותיה הנודעות ביותר היו התפקידים הראשיים ב"אדריאנה לקוברר", "איריס", "פדורה", "לה בוהם", "הנערה מן המערב", לה טרוויאטה, "לה ואלי", מאדאם בטרפליי, מנון לסקו, מפיסטופלה ו"טוראנדוט, (בתפקיד ליו).
אוליברו שרה ב"מדיאה" של כרוביני בדאלאס, טקסס ב-1967. ב-1975, אחרי שני עשורים ככוכבת בינלאומית, הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה ב"טוסקה". הופעותיה האחרונות על הבימה היו במרץ 1981 באופרה של אישה אחת, "הקול האנושי" של פולנק. מכאן שהקריירה שלה הסתיימה בגיל 71 והקיפה קרוב ל-50 שנה. היא המשיכה לשיר מוזיקה כנסייתית במקום מגוריה ובשנות השמונים לחייה הקליטה אריות אחדות. ההקלטה הזו מלמדת, שעל אף הזדקנות קולה, כישורי הפרשנות שלה וביטחונה העצמי בטכניקה שרכשה לא נטשו אותה מעולם. למרבה המזל, קיימות הקלטות של רבות מהופעותיה, הן באופרות שלמות והן באריות ותמונות מאופרות.
קולה של אוליברו מצטיין הן ביופיו והן בעושרו, אם כי ייתכן שקשה להעריכו נכונה בתחילה. לא תמיד השתדלה להפיק צלילים בעלי יופי מקובל, אך הצלילים שהפיקה היו תמיד אקספרסיביים. ביטוי רגשי היה תמיד בראש מעייניה. היקף קולה מפליא ביכולתו לבטא כל רגש בעוצמה אינדיבידואלית. יותר מכל זמרת, יכלה לשוות לצליל קולה את הגוון במתאים למשמעות המילים. כמו במקרה של מריה קאלאס וליילה גנג'ר, הכישרון הזה להתיך דרמה ומוזיקה לשלמות שהיא מקשה אחת עשה את מגדה אוליברו לאחת הזמרות הגדולות ביותר בכל הזמנים. סגנון משחקה עז ונלהב בה במידה.
בין הקלטות האולפן שלה "טורנדוט" (כליו, עם ג'ינה צ'יניה כצ'טרה, 1938), "פדורה" (עם מריו דל מונקו וטיטו גובי, בניצוח למברטו גארדלי, לחברת דקה, 1969) וקטעים נבחרים מתוך "פרנצ'סקה דה רימיני" (עם דל מונקו, בניצוח ניקולא רשיניו לחברת דקה, 1969).
[עריכה] לקריאה נוספת
- Magda Olivero: Una voce per tre generazioni, by Vincenzo Quattrocchi, 1984.
- "From Another World: The Art of Magda Olivero," by Konrad Dryden, Opera Quarterly, vol. 20, n. 3, Summer 2004.
