מבחן טיורינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבחן טיורינג הוא כינוי למבחן שהציע אלן טיורינג בשנת 1950, במאמר שפרסם בכתב העת Mind, כדרך לוודא האם למכונה יש בינה מלאכותית. המבחן נעשה בדרך הבאה: שופט מקיים דיאלוג בשפה טבעית, עם שני גורמים סמויים מעיניו, האחד מהם אדם והשני מכונה. אם השופט אינו מסוגל לקבוע בביטחון מי האדם ומי המכונה, אז המכונה עברה בהצלחה את המבחן. כדי לפשט את המבחן, הוא נערך בערוץ תקשורת טקסטואלי בלבד.

טיורינג הציע מבחן זה כתחליף לשאלה הטעונה רגשית והעמומה במקצת, "האם מכונות מסוגלות לחשוב?" (שאלה שאליה התייחס מאוחר יותר מדען המחשב א.וו.דייקסטרה, ואמר "השאלה האם מחשב יודע לחשוב דומה לשאלה האם צוללת יודעת לשחות").

קשה לצפות מתי תהיה מכונה שתעבור את "מבחן טיורינג", אך בגרסה מוגבלת של מבחן זה, שבה השאלות מוגבלות לתחום צר מסוים, ניתן להצביע כבר היום על תחומים, כגון משחק השחמט, שבהם יכולתו של המחשב אינה נופלת מזו של האדם (אם כי ניתן לטעון שגם מצב זה אינו מהווה הצלחה במבחן טיורינג).

הפילוסוף ג'ון סירל מתח ביקורת על "מבחן טיורינג", בטענה שאינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין. להמחשת ביקורתו הביא סירל את דוגמת "החדר הסיני": אדם הדובר אנגלית בלבד יושב בחדר נעול, ובידו ספר המכיל הוראות באנגלית ובהן תשובה בסינית לכל שאלה בסינית. האדם מקבל שאלה בסינית דרך חריץ בדלת החדר, ובאמצעות הספר שברשותו מחזיר תשובה בסינית. לצופה מבחוץ ייראה אדם זה כמבין סינית (כלומר הוא עובר גרסה מוגבלת של מבחן טיורינג), אך ברור לנו שהאדם כלל אינו מבין סינית, ואין לו שמץ של מושג על משמעות השאלות ומשמעות התשובות - הוא פועל בצורה טכנית בלבד, על פי ההוראות שבספר.

פרס לובנר ניתן מדי שנה למפתח של תוכנית שיחה, ובו זוכה התוכנית שנחשבת לאנושית ביותר (בהתאם למבחן טיורינג) באותה שנה.

[עריכה] שימוש מעשי במבחן טיורינג

התגוננות מפני בוט בויקיפדיה העברית

אתרי אינטרנט המעוניינים לוודא שהמשתמש שמולם הוא אדם ולא בוט, נותנים למשתמש מעין מבחן טיורינג, שאדם יעבור אותו בקלות, אך בוט יתקשה בכך. טכניקה נפוצה לכך היא הצגת טקסט קצר בגופן משובש, תוך דרישה להקליד את הטקסט בשדה המתאים. מבחן כזה מכונה CAPTCHA (ראשי תיבות של Completely Automated Public Turing test to tell Computers and Humans Apart).