מארק סייקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סר מארק סייקס (באנגלית: Mark Sykes;‏ 16 במרץ 1879 - 16 בפברואר 1919), דיפלומט בריטי שייצג את בריטניה במו"מ שהביא לחתימת הסכם סייקס-פיקו.

מארק סייקס נולד בשנת 1879 למשפחת אצולה בריטית ממוצא קתולי. במלחמת הבורים (1899 -1902) שירת בצבא הבריטי בדרום אפריקה. לאחר מכן שימש כמזכירו של השר לעניני אירלנד.

סייקס ערך סיורים ממושכים בטורקיה וכתב על כך ספרי מסע. בשנת 1911 נבחר סייקס לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית.

סייקס שהיה בעל דרגת סגן אלוף ומפקד יחידת מילואים בצבא הבריטי לא נקרא לשירות בפרוץ מלחמת העולם הראשונה משום ששר המלחמה הבריטי לורד קיצ'נר נזקק לשירותיו לשליחויות מדיניות והוענק לו מעמד של מזכיר בקבינט המלחמה הבריטי. משנת 1916 שימש כאחראי לעניני ערב וארץ ישראל במשרד החוץ הבריטי.

סייקס ייצג את בריטניה במו"מ שקדם לחתימת הסכם סייקס-פיקו, שנחתם ב-16 במאי 1916 ונועד לקבוע את אזורי השליטה של בריטניה וצרפת בנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון (לרבות ארץ ישראל) לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. ההסכם נקרא על שמו של סייקס ושמו של הדיפלומט הצרפתי שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו שייצג את צרפת במו"מ.

מארק סייקס תמך בתנועה הציונית ובהצהרת בלפור. בשנים שקדמו למלחמת העולם לא היה סייקס ידיד הציונות. הוא התקרב בהדרגה להבנת הענין היהודי והציוני, הודות לידידותו עם הרברט סמואל, מי שהיה לאחר מכן הנציב בעליון הבריטי בארץ ישראל. הוא עמד על כך שהציונות שואפת לא רק לגאול את היהודים מן הגלות, אלא לכונן חברה חדשה עובדת ויצרנית. סייקס לא חשב אמנם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אלא על הקמת "מרכז לאומי" יהודי שיחיה בשלום עם "יחידות לאומיות" ערביות שכנות וזאת תחת חסות בריטית. הוא ניסה לשכנע את הערבים לקבל בהבנה את נסיונם של היהודים לבנות את ביתם בארץ ישראל וכי רק תועלת תצמח להם מכך. חיים ויצמן כינה את סייקס כ"אחת מהגדולות שבתגליותינו"

מארק סייקס נפטר בשנת 1919 משפעת ספרדית.

בשנת 2007 הוצאה גופתו מהקבר, על מנת לחקור את ה-DNA של הנגיף שגרם למותו [1]. המדענים מקווים שגופתו, שהשתמרה יחסית היטב בתוך ארון עופרת, תאפשר להם לחקור את ה-DNA ולפתח חיסון כנגד מוטציה אפשרית של שפעת העופות.