לורדים לימי חייהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הממלכה המאוחדת

הפרלמנט הבריטי טקס פתיחת הפרלמנט בית המלוכה הבריטי: אליזבת השנייה הכתרת מלכי בריטניה בית הלורדים לורד ספיקר: הלן היימן בית הנבחרים יו"ר בית הנבחרים הבריטי: מייקל מרטין שאלות ראש הממשלה ממשלת הוד מלכותה קבינט ממשלת הוד מלכותה ראש הממשלה: גורדון בראון לורד צ'נסלור: ג'ק סטרו שר האוצר: אליסטר דארלינג שר החוץ: דייוויד מיליבנד שרת הפנים: ג'קי סמית מנהיג האופוזיציה: דייוויד קמרון ממשלת צללים פוליטיקה של הממלכה המאוחדת בתי המשפט של בריטניה אסיפות אזוריות באנגליה רשות לונדון רבתי

לורדים לחיים (באנגלית: life peers) הם בעלי תואר אצולה בממלכה המאוחדת אשר קיבלו תואר זה למשך חייהם. אין מדובר בלורדים יורשים שירשו את תארם מהוריהם, והתואר אינו מועבר בירושה לצאצאיהם.

התואר הניתן לאדם למשך תקופת חייו וכיום מדובר תמיד בתואר ברון הניתן מכוח חוק הלורדים לחיים 1958. לורדים אלה רשאים להצביע בבית הלורדים - הבית העליון של הפרלמנט הבריטי.

ילדיהם של הלורדים לחיים אינם יורשים את התואר, אולם רשאים להוסיף לשמם את התואר "... הנכבד" ("the Honourable....").

תוכן עניינים 1 קודם לשנת 1876 2 חוק הלורדים לחיים 1958 2.1 "חברי בית הלורדים העובדים" 2.2 "ועדת המינויים של בית הלורדים" 2.3 כיבודים 2.4 נושאי משרה ציבורית 3 לורדים של ערעורים 4 לורדים לחיים כיום

[עריכה] קודם לשנת 1876

בית המלוכה, מכוח סמכותו כ"פונס הונורום" (בלטינית: fons honorum), יכול להעניק לאנשים תוארי כבוד - בין תארים לחייהם הם, ובין תוארי כבוד הניתנים לירושה.

בתקופה הקדומה של הפרלמנט הבריטי, יכל המלך לזמן לפרלמנט אדם מבלי שהייתה עליו החובה לזמנו פעם נוסף לפרלמנט אחר. בהמשך, התקבל הנוהג כי משאדם זומן פעם אחת לפרלמנט להשמיע את דעותיו, ניתנה לו זכות זו לכל ימי חייו, ואף הזכות הפכה לזכות המועברת בירושה.

על אף הורשת התארים שהחלה עוד בתקופה קדומה, המשיכו המלכים, במקביל להענקת תארים הניתנים לירושה, גם להעניק תארים לחיים, אולם הדבר נעשה לעתים נדירות ביותר. כך בתקופה שבין מלכותו של המלך ג'יימס הראשון לבין מלכותו של המלך ג'ורג' השני (1603 - 1760) הוענקו רק 18 תארים לחיים - כולם הוענקו לנשים, אשר לא יכלו להצביע בבית הלורדים על אף תואר זה.

בשנת 1856 הגיע בית הלורדים למסקנה כי נדרשים בבית הלורדים לורדים בעלי השכלה משפטית, בשל הסמכויות השיפוטיות של בית הלורדים, ומאידך לא רצו להרחיב את מספר הלורדים. מסיבה זו הוחלט שהשופט סר ג'יימס פארק (James Parke) יקבל תואר לחיים, אולם לאחר בחירתו קבע בית הלורדים כי רק לורדים בעלי תואר העובר בירושה יכולים לשבת בבית הלורדים, והותר לו לכהן בבית הלורדים רק מכוח תואר העובר בירושה.

בעקבות אירוע זה העבירה ממשלת בריטניה בבית הלורדים חוק המעניק תוארי לורד למשך חייהם של שופטי בית הלורדים, אולם בית הנבחרים לא אישר את החוק והוא לא נכנס לתוקף.

בשנת 1869 הוצע חוק חדש. על פי חוק זה יהיו 28 לורדים לחיים ולא יותר. כמו כן נקבע שלא יותר מארבעה לורדים לחיים יקבלו תואר מידי שנה (כאשר אלה יבחרו מבין עובדי המדינה, שופטים, או קצינים בכירים בצי הבריטי או בצבא הבריטי, מדענים, סופרים, אמנים, חברי בית הנבחרים שכיהנו למעלה מ-10 שנים, וחברי בית הנבחרים של סקוטלנד או של אירלנד). הצעת חוק זו נדחתה על ידי בית הלורדים במהלך הקריאה השלישית.

[עריכה] חוק הלורדים לחיים 1958

חוק הלורדים לחיים שנחקק בשנת 1958 מעניק סמכויות להענקת תואר זה לבית המלוכה מבלי הגבלה על מספר הלורדים. לורד המקבל תארו מכוח חוק זה יכול לכהן כחבר בית הלורדים בעל זכות הצבעה, אם הוא אזרח של הממלכה המאוחדת או אזרח של חבר העמים הבריטי והוא מתגורר בממלכה המאוחדת, גילו מעל גיל 21, וכן אם לא נשא עונש בגין עבירה פלילית של בגידה. התארים המוענקים מכוח חוק זה הם תואר ברון. רשמית, מוענק התואר על ידי המלכה, אולם בפועל המלכה מעניקה את התארים על פי רשימה שנקבעת על ידי ראש הממשלה.

החוק מאפשר הענקת התואר במספר נסיבות:

[עריכה] "חברי בית הלורדים העובדים"

מרבית התארים לחיים מוענקים כיום, מוענקים בהתאם לאופציה זו. "חברי בית הלורדים העובדים" ("Working Peers") הם חברי בית הלורדים המייצגים את המפלגות הפוליטיות השונות בבריטניה. מצפים מהם להגיע לדיוני בית הלורדים דרך קבע ולהשתתף בהצבעות בהתאם לעמדת מפלגתם.

ראש ממשלה בוחר לרוב לורדים מבין חברי מפלגתו, אולם לעתים מקבל ראש הממשלה המלצות לבחירת לורדים ממפלגות המצויות באופוזיציה. ראש הממשלה יכול להתעלם מהמלצות אלה, אולם על פי הנוהג וכללי הנימוס הפרלמנטריים הוא אינו עושה זאת.

[עריכה] "ועדת המינויים של בית הלורדים"

חברי בית הלורדים יכולים להתמנות על בסיס אל-מפלגתי (non-partisan basis). בעבר מינויים אלה נעשו על ידי ראש הממשלה, אולם בעקבות שינוי החוק בשנת 2000 הוקמה ועדה של בית הלורדים - ועדת המינויים של בית הלורדים הבוחרת את "נציגי העם" ("people's peers") בבית הלורדים על פי כישוריהם. ראש הממשלה קובע את מספר המושבים להם תציע הוועדה מועמדים, ורשאי לשנות את המלצותיהם ולהמליץ למלכה על מועמדים אחרים במקומם, אולם על פי הנוהג וכללי הנימוס הפרלמנטרי הוא אינו עושה זאת.

[עריכה] כיבודים

תוארי לורד לחיים מוענים לאנשים לאור הוקרה על הישגיהם. אין מצפים מלורדים אלה לנכוח בדיוני בית הלורדים, אולם הם רשאים לעשות זאת אם רצונם בכך. בראש שנה אזרחית, ביום הולדתה הרשמי של המלכה וכן עם סיום כהונתו של ראש ממשלה מעביר ראש הממשלה למלכה רשימת מועמדים למתן תואר. בין התארים המוענקים במסגרת רשימות אלה ניתן להעניק גם תוארי לורד לחיים (אף שהדבר מבוצע לעתים נדירות, וגם במקרים אלה - לצורך מינוי לורדים מפלגתיים).

[עריכה] נושאי משרה ציבורית

כאשר נושאי תפקידים רשמיים מסוימים פורשים מתפקידם, הם ממונים כלורדים לחיים. בין תפקידים אלה ניתן למנות את ראש הממשלה, יושב ראש בית הנבחרים, הארכיבישוף מקנטרברי והארכיבישוף מיורק.

נוהג זה החל לאחר פרישתו של אלק דאגלס-יום אשר ויתר על תואר הלורד שקיבל בירושה עם מינוי לראש הממשלה, והוחלט להעניק לו תואר לכל חייו עם פרישתו מהתפקיד.

בין הלורדים שקיבלו תואר לורד בעקבות תפקידם ניתן למנות את הרולד וילסון, ג'יימס קלאהן ומרגרט תאצ'ר.

ראש הממשלה אדוארד הית' בחר שלא לקבל תואר זה. הרולד מקמילן דחה בתחילה את התואר, אולם 20 שנה מאוחר יותר, משהוצע לו התואר שנית, הסכים.

מאז 1958 גם שרי ממשלה פורשים כגון שר האוצר, שר הפנים ושר החוץ וחבר העמים מקבלים לרוב, עם פרישתם, תואר לורד לחיים.

שופטי בית הלורדים מקבלים את תואר הלורד לחיים מיד עם מינויים.

תוארי לורדים לחיים יכולים להיות מוענקים גם ללורדים שקיבלו תארם בירושה. לעובדה זו משמעות רבה מאז חוק בית הלורדים 1999 המבטל את זכות ההצבעה שהייתה ללורדים היורשים.

[עריכה] לורדים של ערעורים

חוק בית המשפט לערעורים אפשר מתן תואר לורדים לראשי בית המשפט לערעורים למשך כהונתם בבית משפט זה. בשנת 1887 הותר ללורדים אלה להמשיך לכהן בבית הלורדים כחברים לחיים גם לאחר תום כהונתם. מספר הלורדים הדנים בערעורים הוגדל משניים לשלושה בשנת 1882, לארבעה בשנת 1891, לשישה בשנת 1913, לשבעה בשנת 1919 לתשעה בשנת 1947 ל-11 בשנת 1968 ול-12 בשנת 1994.

מאחר ואין הגבלה על מספר הלורדים שכיהנו בבית המשפט לערעורים ומכהנים בבית הלורדים לאחר פרישתם, כיום יושבים בבית הלורדים 31 לורדים של ערעורים.

[עריכה] לורדים לחיים כיום

לורדים לחיים בהתאם
לחוק הלורדים לחיים 1958

ראש ממשלה	מפלגה	תקופת כהונה	לורדים ממונים
הארולד מקמילן	קונסרבטיבים	1957–1963	48
אלק דאגלס-יום	קונסרבטיבים	1963–1964	14
הרולד וילסון	לייבור	1964–1970	123
אדוארד הית'	קונסרבטיבים	1970–1974	56
הרולד וילסון	לייבור	1974–1976	80
ג'יימס קלהאן	לייבור	1976–1979	57
מרגרט תאצ'ר	קונסרבטיבים	1979–1990	200
ג'ון מייג'ור	קונסרבטיבים	1990–1997	141
טוני בלייר	לייבור	1997–2007	357
גורדון בראון	לייבור	2007–	5
סה"כ			1081

נכון לשנת 1999 היו 172 לורדים שמרנים, ו-160 לורדים ממפלגת הלייבור. טוני בלייר מינה לורדים רבים בתקופת כהונתו, בקצב שנחשב חסר תקדים, ובשנת 2004 היו 178 לורדים ממפלגת הלייבור ו-158 מהמפלגה השמרנית.