לאופולד ולב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתן פרוידנטל לאופולד (19 בנובמבר 1904 - 30 באוגוסט 1971) וריצ'רד א. לב (11 ביוני 1905 - 28 בינואר 1936) המוכרים כ"לאופולד ולב", היו שני צעירים יהודים עשירים, סטודנטים מצטיינים באוניברסיטת שיקגו אשר רצחו בצוותא את הנער בובי פרנקס בן ה-14, יהודי אף הוא, אותו הכירו, בשנת 1924.
השניים נתפסו, הורשעו ברצח לאחר משפט סנסציוני בו זכו להגנת גדול פרקליטי התקופה, קלרנס דארו, ונדונו למאסר עולם בתוספת 99 שנים. המשפט היה בעל חשיבות תקדימית בהתפתחות הפסיקתית בנושא עונש המוות בארצות הברית.
פשעם של לאופולד ולב הסעיר את בני התקופה, אך עד היום הוא נושא ידוע בתרבות הפופולרית, וזוכה לאזכורים תכופים. כפי הנראה היה המניע לפשע רצונם של השניים לאשר את אמונתם כי בזכות מנת משכלם הגבוהה יוכלו לבצע פשע מושלם, ולחמוק מעונש. מערכת היחסים המעוותת בין השניים, שנרמז כי כללה אלמנטים הומוסקסואלים הייתה נושא למספר סרטי קולנוע וספרים שזכו להצלחה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע ומניע לרצח
לאופולד, שהיה בן 19 בזמן הרצח, ולב, שהיה בן 18, האמינו כי הם על-אדם במובן הניטשיאני של המושג, וכי בידם לבצע "פשע מושלם" של חטיפה ורציחה, מבלי להתפס, אך ורק בשל עליונותם השכלית.
השניים אכן היו אינטליגנטים בצורה יוצאת מהרגיל: לאופולד כבר סיים את חוק לימודיו בקולג', ולמד משפטים באוניברסיטת שיקגו. הוא דיבר חמש עשרה שפות, והיה מומחה לאורניתולוגיה. לב היה הבוגר הצעיר ביותר בהיסטוריה של אוניברסיטת מישיגן. לאופולד תכנן לעבור לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרוורד, לאחר שיטייל באירופה. לב תכנן ללמוד משפטים באוניברסיטת שיקגו לאחר שישלים מספר קורסים שחסרו לו לשם כך.
לאופולד ולב חיו שניהם בשכונה היהודית והעשירה קנווד בשיקגו. אביו של לב, אלברט, היה עורך דין עשיר שהיה גם סגן הנשיא של רשת סירס ורובק. משפחתו של לאופולד גרה במרחק שני בתים ממשפחתו של לב.
השניים חברו יחדיו ותכננו את הרצח לפרטיו במשך חודשים, כשהם מחזקים עצמם בביצוע פשעים קטנים מבלי שייתפסו, כגניבות פעוטות.
[עריכה] לוח הזמנים
ביום רביעי, 21 במאי 1924, ביצעו השניים את מזימתם. הם פיתו את הנער בובי פרנקס, בן 14, אותו הכירו משכונתם, להיכנס עמם לרכב ששכרו. לב היה הראשון שהכה בראשו של פרנקס בחפץ קהה, ולאחר מכן השניים חנקו אותו. לאחר שהסתירו את הגופה בצינור מתחת למעבר פסי רכבת מחוץ לשיקגו, צרבו את הגופה בחומצה להקשות על זיהויה. או אז פנו אל המשפחה בדרישת כופר בסך 10,000 דולר.
בטרם היה סיפק בידי המשפחה לשלם את הכופר הנדרש, נמצאה הגופה בידי מהגר פולני בשם טוני מינק. המשטרה הסיקה באופן מיידי שאין המדובר בחטיפה, שכן אם היה מדובר בחטיפה לא הייתה לחוטפים סיבה לרצוח את פרנקס.
במקום נמצא זוג משקפיים, ואלו זוהו כשייכות ללאופולד. מכתב הכופר שוייך למכונת הכתיבה של לאופולד. במהלך חקירתם על ידי המשטרה נשברו לב ולאופולד והודו במעשה, אך כל אחד מהם האשים את חברו כי הוא שביצע את הרצח עצמו.
הם הודו כי סברו שהרצח יתגלה רק זמן רב לאחר תשלום הכופר, אך נראה כי תשלום הכופר לא היה הסיבה לרצח. שניהם באו ממשפחות עשירות שסיפקו את כל צרכיהם. הם הודו כי הם נמשכו למעשה בשל הריגוש שגרם להם.
[עריכה] התגובה הציבורית
הציבור הגיב בזעם על מעשה הרצח. העובדה ששני הרוצחים היו יהודים הובילה לחשש ממהומות אנטישמיות. הסופר מאיר לוין צוטט כאומר ש"רווח לנו שגם הקורבן היה יהודי". שיקגו באותה התקופה הייתה עיר בה רוב התושבים היו מהגרים או בני מהגרים, ובה פוליטיקה, שכונות ומוסדות נשאו לרוב חותם אתני. איש משני הרוצחים לא היה אדוק בדתו, ואמו של לב הייתה קתולית, אך הרוצחים סווגו כ"יהודים".
הרצח, והמשפט שבא בעקבותיו, קיבלו סיקור ופרסום עולמי. שני הרוצחים הודו בפני העיתונות כי קיימו מערכת יחסים מינית הומוסקסואלית ביניהם, ודבר זה הגביר את העניין שברצח במידה רבה, לאור ההתייחסות להומוסקסואליות באותה התקופה כסטייה מינית.
[עריכה] המשפט
המשפט הפך לאירוע תקשורתי, וכונה בידי העיתונות "משפט המאה" (אחד מכמה משפטים שנשאו תואר זה במהלך המאה ה-20). משפחתו של לב שכרה את פרקליט ההגנה המפורסם ביותר בארצות הברית, קלרנס דארו, אשר היה לוחם ידוע כנגד עונש המוות. בעוד שהציפיה הכללית הייתה כי השניים יטענו לחפותם בטענה של אי שפיות, דארו הביא אותם לטעון כי הם אשמים, ובדרך זו נמנע ממשפט בפני מושבעים שעלול היה להביא לקביעת עונש מוות, בשל האווירה הציבורית המוטה כנגדם. דארו הטיל יהבו על טיעון בפני שופט יחיד, ג'ון פ. קאוורלי.
דארו נשא נאום בן 12 שעות, שנחשב לנאום הטוב בקריירה שלו. יש הסבורים כי דארו קיבל את הטיפול במקרה על מנת לשאת נאום זה. הוא ידע כי טיעוניו כנגד עונש המוות יזכו לפרסום רב, ואם יצליח לשכנע את השופט כי שני רוצחים כה שפלים ראויים להשאר בחיים, ייתכן שהדבר יקשה על גזירת עונש המוות במקרים רבים אחרים. דארו הצליח לשכנע את השופט לגזור על השניים עונש מאסר עולם ו-99 שנים.
[עריכה] הכלא ולאחריו
בכלא השתמשו לאופולד ולב בכישוריהם באופן חיובי. הם קיימו כיתות לימוד לאסירים האחרים. בינואר 1936 נרצח לב על ידי אסיר אחר במקלחת של בית הסוהר. הרוצח טען כי הותקף מינית על ידי לב. הטענה התקבלה על ידי השלטונות שקבעו כי הרוצח, דיי, פעל מתוך הגנה עצמית. לאחר שנים הודה שותפו לתא של דיי כי המעשה היה מתוכנן, וכי הדבר נבע מכעס על לב שהפסיק לכבד את שותפיו לתא בפריטים שקיבל מחוץ לבית הסוהר.
בשנת 1958 לאחר שלושים שנות מאסר, שוחרר לאופולד. באותה השנה כתב ביוגרפיה בשם "מאסר עולם + 99 שנים". על מנת להימנע מתשומת לב ציבורית עבר לאופולד לפוארטו ריקו, ושם נשא לאישה בעלת חנות פרחים מקומית. הוא מת מהתקף לב בשנת 1971.
[עריכה] הרצח בתרבות ובאמנות
הרצח שימש השראה למספר סרטים ולמספר סרטים, בנושף לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית, החל מסרטי וודי אלן וכלה באזכורים בסיינפלד:
- סרטו של אלפרד היצ'קוק "החבל" משנת 1948 (Rope), בו רוצחים שני סטודנטים מבריקים את חברם במטרה להוכיח את עליונותם וליצור פשע מושלם, נעשה בהשראת המקרה של לאופולד ולב.
- בשנת 1956 פרסם הסופר מאיר לוין שהיה חברם של השניים לספסל הלימודים באוניברסיטת שיקגו, את הספר "כפייה", שתיאר את הרצח מנקודת מבטו. הרוצחים בספר נקראו "סטיינר ושטראוס". בספר יש הבחנות פסיכולוגיות ופסיכואנליטיות מענינות, כגון האבחנה שאחד מן השנים היה המוביל ושני היה המובל, או כי הטמנת הגופה בצינור הייתה אקט סמלי של החזרתה לרחם.
- שלוש שנים לאחר מכן, ששנת 1959 עובד הספר לסרט "כפייה" (Compulsion), בבימויו של ריצ'רד פליישר ובכיכובם של דין סטוקוול וברדפורד דילמן. את דארו שיחק אורסון וולס, שנאום הסיכום שלו בבית המשפט הוא אחד המונולוגים הארוכים בהיסטוריה של הקולנוע.
- בשנת 1991, יצא הסרט הפרקליט, הסוקר את קורות חייו של עורך הדין קלרנס דארו. בסרט התייחסות משמעותית למשפטם של לב וליאופולד, כולל ביום של קטעים ממשפטם, שהתבסס על פרוטוקול המשפט.
- בשנת 1992 יצר הבמאי טום קאלין את הסרט "סוון" (Swoon) המשחזר את הסיפור האמיתי של הפשע, כשגיבוריו נושאים את השמות האמיתיים של גיבורי הפרשה, תוך מתן דגש על מערכת היחסים ההומוסקסואלית שבין השניים.
- סרטים נוספים עסקו במערכת יחסים הדומה לזו שבין לאופולד ולב. מתוכם ניתן לציין את סרטו של ברבט שרודר "נוסחה לרצח" (Murder by numbers) משנת 2002 בו כיכבה סנדרה בולוק, וסרטים נוספים.
- אירוע אמיתי שיש בו דמיון מה לפרשת לאופולד ולב הוא פרשת רצח משפחה על ידי שני צעירים בקנזס בשנת 1959 שתוארה בספרו התיעודי של טרומן קפוטה בדם קר.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Meir Levin, Compulsion. Publisher: Simon & Schuster. 1956
- מאיר לוין כפיה. הוצאת ידיעות אחרונות, 1960.
- Nathan F. Leopold, jr. Life plus 99 years. Publisher: Doublday & company. 1958
