יוסי הראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסף הראל (4 בינואר 1918 - 26 באפריל 2008) מפקד אוניית המעפילים אקסודוס ("יציאת אירופה תש"ז"). מראשי קהילת המודיעין הישראלית.

תוכן עניינים

1 ראשי דרכו
2 בהעפלה
3 בקהילית המודיעין
4 בעסקים
5 אחרית ימיו
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ראשי דרכו

יוסף (יוסי) הראל נולד בירושלים כיוסף המבורגר בשנת 1918. היה דור שישי למשפחתו בארץ ישראל. משפחתו, הוריו אחיו התאום והוא, ידעו עוני ומחסור והוא נאלץ לצאת לעבודה בגיל צעיר במקום ללימודים. בנעוריו, בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הצטרף לארגון "ההגנה" ולחם בשורות פלוגות הלילה המיוחדות בפיקודו של צ'ארלס אורד וינגייט, "הידיד". בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לפלי"ם, המחלקה הימית של הפלמ"ח.

[עריכה] בהעפלה

בתקופת ההעפלה פיקד על ארבע אוניות מעפילים: "כנסת ישראל", עצמאות", "קיבוץ גלויות" וגולת הכותרת "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז). ארבע אוניות אלה הובילו לארץ ישראל כ-25,000 מעפילים, כשליש מן המעפילים שעלו לארץ בתקופת ההעפלה.

מסעה של "אקסודוס" בשנת 1947, הפך למיתוס לאומי. הספינה ועליה 4,554 מעפילים ניצולי השואה הגיעה לחופי הארץ והוכנעה על ידי חמש משחתות בריטיות לאחר קרב גבורה שארך שעות ארוכות. יוסי הראל החליט להכנע באומרו:

"אני מעדיף מעפילים חיים על סמלים מתים. מתו כבר מספיק מאתנו בשואה".

המעפילים, ובהם נשים וילדים, הורדו לחוף וגורשו על גבי שלוש אוניות גירוש בריטיות לצרפת ומשם הובלו על ידי הבריטים חזרה לגרמניה. רב החובל של "אקסודוס", יצחק (אייק) אהרונוביץ' (שהיה אחראי על השטת הספינה בעוד שהראל היה מפקדה), חלק על החלטתו שלא לפקוד על המעפילים להלחם בבריטים, אך כיבד את החלטתו. בהיוודע דבר מותו של הראל אמר עליו אהרונוביץ' לכתב ידיעות אחרונות:

"יוסי הראל היה איש אמיץ...היינו בעלי דעות שונות, לא הסכמתי איתו כשהורה להיכנע לבריטים ביציאת אירופה (אקסודוס) אבל נשארנו בקשר ואני עצוב היום."

פרשת מסע התלאות של "אקסודוס" הונצחה בספרי זכרונות רבים בעברית. בזכות הספר "אקסודוס" של הסופר היהודי-אמריקאי ליאון יוריס, שראה אור בשנת 1953 והפך לסרט קולנוע בשם אקסודוס בשנת 1960, הפכה האונייה לערך היסטורי כלל עולמי. בסרט (שעלילתו מתבססת באופן רופף ביותר על סיפורה של "אקסודוס" האמיתית), היה בן דמותו של יוסי הראל, כמפקד האונייה, השחקן פול ניומן. בספר ובסרט ניתן לו השם "ארי בן כנען".

[עריכה] בקהילית המודיעין

לאחר הקמת המדינה נתמנה יוסי הראל לשלישו של הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, יעקב דורי. כשנהרג האלוף דוד מרכוס בימי מלחמת העצמאות הוטסה גופתו בחזרה לארצות הברית במטוס צבאי מיוחד ב-30 ביוני 1948 והלוויתו נערכה באקדמיה הצבאית ווסט פוינט ובה השתתפו כנציגי צה"ל, בחסות ההפוגה הראשונה, משה דיין ויוסי הראל.

בהמשך היה יוסי הראל ממקימי המודיעין הצבאי של צה"ל (לימים אגף המודיעין (אמ"ן), בו שירת שנים ארוכות ונשא דרגת סגן אלוף (שהייתה דרגה בכירה בטרם נקבעו בצה"ל דרגות אלוף משנה ותת אלוף). בעת שירותו יצא לארצות הברית ללימודים, אך במהלך שירותו נקרא בראשית שנת 1955 על ידי הרמטכ"ל משה דיין, להחליף את מרדכי בן-צור שעמד בראש יחידה 131, היחידה המבצעית במצרים שנודעה בפעולה שנקראה לימים בשם "העסק הביש". כש"העסק הביש" הפך בשנת 1960 לפרשה פוליטית שקיבלה את הכינוי "פרשת לבון" ונתגלעה מחלוקת בין ראש אמ"ן בימי העסק ביש, בנימין ג'יבלי לשר הביטחון בימי "העסק הביש", פנחס לבון, בשאלה "מי נתן את ההוראה" להפעיל את הרשת במצרים. בפברואר 1960, העיד הראל כי היה עד להשמדת ראיות וזיוף מסמכים על ידי אנשי אמ"ן הקשורים לפרשה. הראל כונה על ידי העיתונות הישראלית, (באותה עת נהגו לקרוא לדמויות המעורבות בפרשה בכינויים בלבד) "הקצין הג'נטלמן". על סמך עדותו דרש לבון ועדת חקירה בנושא "הפרשה", ואז החלה להתגלגל הפרשה הפוליטית, שהובילה לעריכת בחירות כלליות בשנת 1961, להתפטרותו של דוד בן-גוריון בשנת 1963 ולהקמת רפ"י בשנת 1965.

לאחר סיום שירותו בצה"ל שירת יוסי הראל ב"מוסד" ונטל חלק, בין היתר, במבצע זעם האל לחיסולם של המחבלים שהשתתפו בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972, מבצע שנמשך במהלך רוב שנות השבעים.

במקביל לשירותו הביטחוני למד הראל פילוסופיה יוונית באוניברסיטת אתונה. בנוסף לכך סיים לימודי ארכיטקטורה.

[עריכה] בעסקים

לאחר פרישתו מהמוסד, הפך הראל לאיש עסקים. הוא עסק בייבוא בשר מארגנטינה ולאחר מכן התגורר שנים אחדות בארצות הברית, שם ניהל עסקי מקרקעין. בחייו העסקיים נמנע יוסי הראל מלחשוף את פעילותו הביטחונית רבת השנים.

[עריכה] אחרית ימיו

באחרית ימיו התגורר הראל בתל אביב, ברחוב הירקון מול הים, ועסק באיסוף ובמסחר בתמונות אמנות.

יוסי הראל נפטר בשביעי של פסח, כ"א בניסן ה'תשס"ח. על פי בקשתו הובא למנוחות ב-28 באפריל 2008 בקיבוץ שדות ים, שהיה הבסיס של הפלי"ם. בלוויתו נכח כל סגל הפיקוד הבכיר של חיל הים. בבית העלמין ספדו לו ידידיו ובהם חברו, הסופר יורם קניוק וכן נשיא המדינה שמעון פרס. חיל הים ערך משט הצדעה לכבודו מול חופי תל אביב.