יונקרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היוּנְקֶרים (בגרמנית: Junkers) היו מעמד של אנשי אצולה זוטרים. מקור השם הוא בהלחם של הביטוי "אדון צעיר" (Junger Herr). זהו שם כללי לאדונים פאודליים זוטרים (אצולת קרקע) שאין להם תואר אצולה אחר. בדומה לבעלי תוארי אצולה גרמנים אחרים מתבטא לעתים תוארם בתוספת "פון" (גרמנית: von) לפני שם משפחתם.

[עריכה] היסטוריה

עד המאה ה-19 התואר שימש בדרך כלל בני אצולה בעלי מעמד נמוך יחסית פוליטית וכלכלית. אולם בתחילת המאה ה-19 החלה עלייתם של היונקרים למעמד משפיע בפרוסיה, במקביל לעלייתה של פרוסיה כמדינה החזקה ביותר בגרמניה. עם איחוד גרמניה בשנת 1871 על ידי אוטו פון ביסמרק, שבעצמו היה יונקר, התגבש תפקידם המרכזי של היונקרים ברייך הגרמני (במיוחד תפקידם המרכזי בצבא) ובדרך כלל הם היוו גורם שמרני שתמך במלוכה.

בעקבות הכישלון הצבאי של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ופריצת המהפכה הגרמנית בשנת 1918, נוצרה ברית בין היונקרים לבין הממשלה הרפובליקאית הסוציאל-דמוקרטית, שהסכימה לכבד ולשמר את כוחם של היונקרים (בעיקר בתחומי הצבא והבעלות על הקרקעות) בתמורה לעזרתם בדיכוי המרידה הקומוניסטית וייצוב הרפובליקה. במהלך שנותיה של רפובליקת ויימאר היונקרים היו בין אויבה של הדמוקרטיה הגרמנית שאותה האשימו בחתימת הסכם ורסאי ובבעיותיה של גרמניה. הם תמכו ומימנו את הפרייקורפס, מיליציות ימניות שבמקור הוקמו כדי להילחם בקומוניזם, אולם היו גם מעורבות בניסיונות להדחת הממשלה כגון הפוטש של קאפ.

השפעת של היונקים גדלה עם בחירתו של פאול פון הינדנבורג הריאקציוניסטי כנשיא גרמניה בשנת 1925, בשנת 1927 היונקרים העניקו לו כמתנה אחוזה בפרוסיה המזרחית כאות הוקרה על שירותו למען גרמניה בזמן המלחמה, שהינדנבורג החל להפעיל את סמכויות החירום שלו בשנת 1930 כדי למנות ממשלות בלי אישור הרייכסטאג היו יונקרים רבים בין חברי הממשלה. עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בשנת 1933 מסמנת מפנה במעמדם של היונקרים, למרות שהיונקרים ראו בעין יפה כמה מפעולות ומטרות הנאצים כגון הפרת הסכמי ורסאי, חימושה מחדש של גרמניה והתוכניות להתפשטות אימפריאליסטית, שרר אי אמונה בסיסי בין שני הצדדים, הנאצים סלדו מגינוני האריסטוקרטיה של היונקרים והיונקרים מצידם התייחסו בבוז אל הנאצים כתנועת המונים של האספסוף.

מכיוון שהנאצים שאפו להשיג כוח מוחלט ולהכפיף את מוסדות המדינה הישנים לסמכותם, העימות עם היונקרים לא אחר להגיע. בשנת 1937 פרצה סדרת שערוריות בצמרת הוורמאכט המכונה פרשת בלומברג-פריטש שבעקבותיה נערך ארגון מחדש של מבנה הצבא שכתוצאה ממנו הצבא, שמאז איחודה של גרמניה על ידי ביסמארק היה בעל תפקיד עצמאי, הפך כפוף למדינה הנאצית. שינוי זה היווה מכה קשה לכוחם של היונקרים וככל שמלחמת העולם השנייה וגרם לעליית דור מפקדים חדש שלא היו בני האליטה היונקרית והיו חייבים את קידומם למשטר הנאצי בנוסף להעמקת תהליך הנאציפיקציה גרמו לשחיקה מתמדת בכוחם של היונקרים.

בקשר העשרים ביולי בשנת 1944 בו ניסו קצינים גרמנים להתנקש בחיי היטלר ולהפיל את השלטון הנאצי נטלו חלק יונקרים רבים, דבר שהעמיק את חוסר הביטחון של הנאצים בהם. לאחר מלחמת העולם השנייה היונקרים איבדו רבים מאדמותיהם כשהשטחים המזרחים של גרמניה הועברו לברית המועצות ולפולין, שאר אדמותיהם שהיו עכשיו בתחום שיפוטה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הוחרמו על ידי המדינה וחולקה מחדש בין האיכרים.

[עריכה] היונקרים היהודים

היונקרים היהודים היו יהודים בפרוסה שהיו בעלי אדמות רחבות ואחוזות גדולות. רובם היו תומכי ומנהיגי תנועת ההשכלה היהודית. היונקרים היהודים ברובם היו ללא תואר אצולה גבוה ומעמדם יחסית ליונקים הנוצרים היה נמוך אבל מעמדם בקהילות היהודיות היה גדול ומשפיע. במהלך מלחמת העולם הראשונה גדל מעמדם עקב השתתפותם במלחמה וקבלת עיטורי כבוד מהקיסר. רוב היונקרים היהודים נספו בשואה על ידי הנאצים.