יבלת עור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יבלת עור, מזיהומי העור הנגיפיים, היא גידול עור קטן הנגרם על ידי נגיף ממשפחת פפילומה האנושיים (Human Papilloma Virus ובראשי תיבות HPV). כיום מוכרים כ-100 טיפוסים של נגיפים ממשפחה זו שמחוללים צורות שונות של יבלות. היבלת עשויה להעלם מעצמה לאחר מספר חודשים, אך עלולה להשאר שנים, ואף לחזור לאחר ריפויה. רובן של היבלות אינן מידבקות מאדם לאדם, ולא מאדם לחיה, אך מידבקות באזור אחד בגוף למישנהו. מיעוט מטיפוסי נגיפי הפפילומה ידועים כמחוללי סרטן. כנראה שיש מרכיב תורשתי ברגישות ליבלות עור.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבוא
צמיחה של היבלת קשורה לחדירתו של הנגיף לגוף במקום תורפה בו יש סדק בעור או שהעור נחבל. הנגיף פוגע בתאי אפיתל בלבד כמו עור וריריות, לאחר תקופת דגירה של כמה חודשים. לעתים הנגיף נמצא בגוף באופן רדום והשפעתו לא ניכרת או שהיא ברמה מיקרוסקופית. ההתמודדות עם הנגיף (כמו בנגיפים רבים אחרים) תלויה ביכולת של המערכת החיסונית של הגוף להתמודד איתו.
הגודל והצורה של היבלת נקבע בהתאם לסוג הנגיף ומיקומה של היבלת. ישנן כמה טיפוסים אופיינים ליבלת. ישנן יבלות המופיעות כבודדות וישנן המופיעות בצבירים. היבלת עשויה להופיע בכל מקום על פני הגוף. מקומות שכיחים בגוף הם הידיים והרגליים ובמיוחד כפות הידיים והרגליים. אף שהיבלת עשויה להופיע בכל גיל, היא מצויה במיוחד אצל ילדים.
לרוב מדובר בפגם אסתטי ומטרד שאין לו סימפטומים נוספים. לעתים מתלווה לה חוסר נוחות, במיוחד כאשר היא מתפשטת באזורים נרחבים, ולעתים היבלת עלולה לגרום לכאב עקב גירוי העצבים, ובמיוחד כאשר היא מופיעה בכף הרגל בשל הדריכה עליה. מבין הנגיפים שמחוללים את היבלת, יש כמה סוגים נדירים שעלולים לתקוף את צוואר הרחם והפין ולהפוך לסרטניים, אך רובן של היבלות אינן ממאירות.
[עריכה] טיפוסי יבלת
ביבלות נהוג להבחין בין הטיפוסים הבאים:
- יבלת פשוטה
- יבלת מורמת מעל פני שטח העור. פני השטח שלה מחוספסים. גודלה עד סנטימטר. לרוב צבעה יהיה אפור או צהוב וצורתה מזכירה כרובית. היבלת הפשוטה היא הנפוצה ביותר (כ70% מכלל היבלות). נפוצה על פני הידיים (סביב הציפורניים, האצבעות וגב כף היד) המרפקים והברכיים.
- יבלת שטוחה
- יבלת קטנה בעל פני שטח חלקים. בצבע העור או בגוון שיזוף. יכולה להופיע במספר רב של מופעים. גודלה בין 2-5 מ"מ. נפוצה על פני הפנים, הצוואר, שורש כף היד והברכיים.
- יבלת חוטית
- יבלת בצורת חוט ארוך וצר. נפוצה על פני הפנים, במיוחד ליד העפעפיים והשפתיים.
- יבלת כף הרגל
- יבלת שמצוי בדרך כלל בנקודות לחץ, ומתפתחת על גוש סוליית כף הרגל. צורתה שטוחה בשל הלחץ של ההליכה. והיא רגישה וכואבת בדרך כלל. לרוב היא זרועה במרכזה בנקודות שחורות, שהם כלי הדם המזינים את היבלת. נחשבת כיבלת שקשה לטיפול.
- יבלת של איברי המין - קונדילומה
- יבלת שנמצאת באזור של איברי המין. בניגוד לשאר היבלות היא מידבקת ומועברת ביחסי מין. הזנים הגורמים ליבלת זו הם מהסוגים HPV-18, HPV-6, HPV-11 ,HPV-16. מערכות יחסים רבות מגדילות את הסיכון ללקות ביבלות אלו. בדרך כלל היבלות מתרפאות בעצמן באופן ספונטני.
[עריכה] טיפול
[עריכה] צריבה קרה באמצעות חנקן נוזלי
כיום ברפואה הטיפול ברוב יבלות העור באמצעות הקפאתה בחנקן נוזלי נחשב לטיפול המקובל והאפקטיבי ביותר. טיפול שנעשה רק בידי רופא עור. בטיפול זה גורמים לכווית קור ביבלת. הכוויה מגיעה עד שורש היבלת ומסביב לה. בטיפול בחנקן נוזלי משתמשים בקיסם שבראשו צמר גפן שהוטבל בחנקן נוזלי, או בהתזה של חנקן נוזלי ממיכל התזה על היבלת. טיפול שיכול להיות נקודתי יותר ומאפשר לרופא לראות מה מצב היבלת בזמן הטיפול. תופעות לוואי של הטיפול הם כאב מסוים בזמן הטיפול, אדמויות בעור שמסביב לצריבה, ולעתים שלפוחיות נוזלים מסביב ליבלת, שיכולות להיות דמיות במקרים קיצוניים. לאחר כשבועיים שלשה, היבלת משחירה ונושרת מאליה.
[עריכה] צריבה
ניתן לצרוב את היבלת באמצעות זרם חשמלי (מחט חשמלית) או באמצעות קרני לייזר. שתי השיטות כרוכות בכאב ובסכנה של הצטלקות. השיטה של העברת זרם חשמלי כיום כבר איננה נפוצה. הטיפול בלייזר יקר ומצריך הרדמה מקומית של האזור.
[עריכה] מריחת תכשירים
מריחת תכשירים המכילים תמיסת פלואורו אורציל עם חומצה סליצילית שממיסים את שכבת הקרן. לטיפול ביבלות קטנות נמצאים תכשירים ביתיים בשם ורוציד או ורומל המכילים תמיסת פלואורו אורציל עם חומצה סליצינית, אך הטיפול בהם ממושך (טיפול יומי של כשישה - שבעה שבועות) ודורש סבלנות והתמדה, בניגוד לטיפול בחנקן נוזלי שיכול לפתור את הבעיה בתוך טיפול או שניים. יתרונן שאין כלל כאב.
[עריכה] טיפולים אחרים
בעבר היה מקובל לטפל ביבלות פשוטות באמצעות חומצות מאכלות מסוגים שונים. טיפולים נוספים שקיימים הם קילוף היבלת בעזרת חומצה סליצילית בריכוז גבוה, וטיפול באמצעות חומצה לקטית. ביבלות פשוטות ניתן להשתמש בכימיקלים כמו חומצה טריכלורואצטית או קנתרידין. ניתן גם להשתמש בגרוד כירורגי שנעשה בהרדמה מקומית, ביבלות כף הרגל בעיקר.
ישנם רופאים קונבנציונלים שדוגלים בטיפול באמצעות היפנוזה או דמיון מודרך, אך רופאים אחרים מפקפקים ביעילות של שיטות אלו, וטוענים שבמקרים רבים ליבלות נטייה להעלמות עצמונית.
רופאים אלטרנטיביים ממליצים על חבישת היבלת באבקת שורש חזרת הגינה מהולה בשמן זית, או בחבישה בחתיכה מפרי האננס, בשל האפקט המאכל שיש להם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יבלות עור וירליות, קידפדיה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
