טליבאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טליב‏‏אן (בפשטו: طالبان) ארגון פוליטי-צבאי מוסלמי קיצוני ששלט באפגניסטן בין השנים 1995 - 2001. החל את דרכו באמצע שנות התשעים, כתנועת סטודנטים פשטונים שהתנגדה לשחיתות באפגניסטן. משתפס הטליבאן את השלטון בהפיכה צבאית, הנהיג במדינה משטר הלכה אסלאמי נוקשה, והחל בדיכוי נשים אשר טרם נראה כמותו. משטר הטליבאן נפל במלחמת אפגניסטן השנייה, שעה שאפגניסטן נכבשה על ידי הצבא האמריקני. עם זאת פעילי התנועה עדיין מבצעים פעולות טרור כנגד המשטר והחיילים האמריקנים המוצבים באפגניסטן.

תוכן עניינים 1 תחילת הדרך 2 העלייה לשלטון 3 משטר הטליבאן 4 ההתנגדות 5 המלחמה עם ארצות הברית (2001) 6 לאחר התבוסה

[עריכה] תחילת הדרך

הטליבאן החלה כתנועת סטודנטים באפגניסטן, שביקשה לטהר את העיר סינג היסאר מגנבים ומשחיתות. בשפות המדוברות באפגניסטן ובצפון פקיסטן משמעות המילה "טליבאן" היא סטודנטים. הצלחת הסטודנטים הביאה אותם לסלק את ראש העיר של קנדאהר, שלטענתם לא מילא את תפקידו, ולאחר מכן גם את ראש המדינה. הם העמידו בפני השלטון המרכזי מספר דרישות, ביניהן השלטת השריעה כחוק המדינה; כשזה סירב - יצאו למאבק. פקיסטן, שהאמינה להצהרותיהם, סייעה להם באספקת נשק, ואף אפשרה לסטודנטים להצטרף למלחמה.

[עריכה] העלייה לשלטון

בשנת 1995 עלתה תנועת הטליבאן וכבשה את רוב החלק הדרומי והמזרחי של אפגניסטן תוך פחות משנה. תוך זמן קצר השתלטה מפלגת המוג'אהדין (לוחמי הטליבאן) על כ-90% מהמדינה כשהיא זוכה בתמיכתם של למעלה מ-80% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה תמכה בפלג השיעי-קומוניסטי, שהמשיך לשלוט בצפון המדינה ונאבק על השלטון בה.

[עריכה] משטר הטליבאן

משעלה הטליבאן לשלטון קבעו ראשיה את חוקי האסלאם כחוק המדינה, ושינו את מערכת החינוך במדינה לחינוך המבוסס על הקוראן, ללא השפעות מערביות. זאת למרות איום של האו"ם להפסיק את הסיוע הכלכלי והרפואי למדינה.

במסגרת ההקצנה הדתית, החיל הטליבאן במדינה דיכוי נשים חסר תקדים. נשות אפגניסטן הפכו לשפחות נטולות זכויות, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיק ללמוד. על רופאים ממין זכר נאסר להעניק טיפול רפואי לנשים, עליהן נאסר להגיע לבתי חולים כלליים. כחלק מההטפה ל"צניעות", הורה הטליבאן על קוד לבוש אחיד לנשות המדינה: כל הנשים חויבו ללבוש "בורקה" המכסה לא רק את גופן וראשן (בדומה לרעלה המסורתית), אלא אף את פניהן ועיניהן. ב1998 נחקק חוק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. חוקים אלו נאכפו בקפדנות בידי משמרות סיור עירוניים של הטליבאן, ונשים שלא צייתו לחוק הוכו באכזריות. על נשים שהפרו חוקים אלו ואחרים, הוטלו עונשים אכזריים, כמו עקירת ציפורניים של נשים שנצבעו בלכה, ועד להוצאות להורג פומביות של נשים שנחשדו ב"חטאים מיניים" (לרוב ניאוף).

משטר הטליבאן תמך בשליטים הקיצוניים בסודאן (האחראים לרצח העם בדארפור), ונתן מחסה לטרוריסטים אסלאמיים. הטאליבן טען כי הוא אינו יכול להסגיר למערב אדם מוסלמי הנאבק למען עקרונות האיסלאם. פנייתה של ערב הסעודית בנושא נענתה על ידי אנשי הטליבאן בהשוואת החשיבות של מתן המחסה לחשיבות השמירה של הסעודים על מכה ואל-מדינה.

לקראת סוף שלטונם, ביצעו אנשי הטליבאן שתי פעולות שעוררו זעם רב בעולם המערבי:

• פיצוץ פסלים ענקיים עתיקים של בודהה, תוך הריסת סמלים של דת אחרת במתכוון.
• הוצאת חוק שחייב הינדים לשאת טלאי צהוב - לכאורה, על מנת שמשטרת הדת לא תטריד אותם.

פעולה נוספת שניסו אנשי הטאליבן לעשות היא לשדוד את האוצרות האפגניים מהבנק המרכזי. אך אנשיו נכשלו בכך, לאחר שלא זכו לשיתוף פעולה מצד עובדי הבנק, שהיו נכונים לההרג.

משטר הטליבאן לא הוכר כשלטון לגיטימי על ידי רוב מדינות העולם, בעיקר לאחר 1998, כאשר הואשם במתן חסות למחנות אימון ומקלט לטרוריסטים, ובראשם אוסאמה בן לאדן מנהיג ארגון אל קעידה.

[עריכה] ההתנגדות

החשש מפני התפשטות התפיסה האסלאמית הקיצונית הביא את רוסיה, הודו וטורקיה לתמוך בתנועת המחתרת השיעית-קומוניסטית, שלמרבה האירוניה, זכתה גם לתמיכתה של איראן השיעית. אמנם תנועה זו הייתה חלשה למדי ולא היוותה איום על משטר הטליבאן, אך מכלול של גורמים אחרים ערער את יציבות המשטר:

• הקואליציה המורכבת מבני שבטים, שאילולא עמדו נגד אויב משותף (ברית המועצות בעבר או ארצות הברית בתקופת השלטון) כנראה שהיו פותחים בסכסוכים פנימיים.
• פעולותיה של פקיסטן, ששללה מהם את התמיכה הקרובה שלה היו זקוקים.
• שלילת סיוע כספי מצד ערב הסעודית, וסיוע בתחומי הכלכלה והבריאות מצד האו"ם.
• פעולות צבאיות של ארצות הברית ובריטניה כנדבך נוסף לפעולות הקרקעיות של התנועה השיעית-קומוניסטית.

[עריכה] המלחמה עם ארצות הברית (2001)

ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)

פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 העלו את אפגניסטן כחשודה עיקרית במתן סיוע לארגוני טרור ובסיסי פעולה לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל קעידה, אשר לקחו אחריות על תכנון הפיגועים.

מלחמת אפגניסטן, שנמשכה חודשיים בשנת 2001 (7 באוקטובר - 7 בדצמבר) שבמסגרתה נכבשה אפגניסטן על ידי כוחות קואליציה בראשות ארצות הברית, הביאה לקץ משטר הטליבאן. אף שהוקמה ממשלה מקומית (אסלאמית קיצונית אף היא, אך פחות מהטליבאן), נמשך כיבוש המדינה בחיפוש אחר בסיסים של ארגוני טרור. רק זמן רב אחרי נפילת הטליבאן העזו נשות אפגניסטן לחשוף את פניהן.

[עריכה] לאחר התבוסה

גם לאחר תבוסת הטליבאן נשארו במדינה גרעינים של הארגון במקומות שונים, במיוחד בהרים. ביולי 2007 חטף הטליבאן 23 אזרחים דרום קוריאנים, אנשי ארגון דת נוצרי, (מתוכם רצח שניים), ותבע לשחרר ממאסר 23 מלוחמיו שנפלו בשבי הצבא האפגאני, ולהסיג מאפגניסטאן את כ-200 חיילי דרום קוריאה המוצבים שם. ב-29 באוגוסט 2007 החלו אנשי הטליבאן לשחרר את החטופים, לאחר שדרום קוריאה התחייבה למנוע פעילות מיסיונרית באפגניסטאן ולממש את הבטחתה להוציא את חייליה עד סוף השנה [1].

ב-23 בנובמבר 2007 לאחר שחיילי צבא אפגניסטן, אילצו את הטליבאן לעזוב את העיירה ארג'נדאב, צפונית לעיר קנדהאר, הטליבאן תקפו עמדות משטרה באזור וערפו את ראשיהם של שבעה שוטרים [2].