חיתול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תינוק לבוש בחיתול חד-פעמי

סוגי חיתולי בד רב-פעמיים

חיתול הוא פריט לבוש הנכרך סביב אזור החלציים של בני אדם שאינם שולטים בהפרשות השתן או הצואה ובדרך כלל אינם מסוגלים להשתמש בבית שימוש. החיתול מונע דליפת נוזלים על ידי ספיגת נוזל בכמות גדולה ומאפשר למשתמש נוחות יחסית ללא החלפתו המיידית. החיתול עשוי מבד או מספוג מלאכותי וחומרים פלסטיים נוספים. החיתול נמצא בשימוש הנפוץ ביותר בקרב תינוקות, אך גם בקרב מבוגרים ובמיוחד קשישים שאינם שולטים בצרכיהם.

סוג החיתול הנפוץ כיום הוא חיתול לשימוש חד-פעמי העשוי מחומרים מלאכותיים כדוגמת ספוג ופלסטיק. סוג חיתול נוסף שהיה בשימוש נפוץ מאוד בעבר היה עשוי מבד ונעשה בו שימוש רב-פעמי לאחר כביסה. החלפת חיתול משומש בחדש נדרשת באופן קבוע כדי למנוע גרד מסוג "תפרחת חיתולים. החלפת החיתול מתבצעת בדרך כלל על ידי הורה או על ידי עובד סיעודי. כדי לסייע במניעת התפרחת נעשה לעתים שימוש במשחות למריחה על גבי העור הנמצא מתחת לחיתול.

[עריכה] היסטוריה

סוגי חיתול שונים נמצאו בשימוש האדם במשך שנים רבות. נושא מניעת הלכלוך מהפרשות התינוקות העסיק את בני האדם עוד משחר ההיסטוריה, אך בעבר הפתרון הנפוץ היה להשאיר את הפעוטות ללא ביגוד סביב אזור החלציים בנסיון לחזות את מועדי ההפרשות. עם זאת, ישנן עדויות על שימוש בביגוד תחתון לתינוקות העשוי מעלים או עור כבר לפני אלפי שנים. החל מהמאה ה-19 היה מקובל במדינות המפותחות להשתמש בחיתולי בד מכותנה שנכרכו סביב אזור החלציים וקובעו באמצעות סיכת ביטחון.

בשנות ה-40 של המאה ה-20 נרשמו מספר פטנטים על חיתולים בעלי מאפיינים חד-פעמיים, גם אם חלקיים. החיתול החד-פעמי הראשון הוצג באופן מסחרי תחת השם "צ'אקס" בשנת 1949 בארצות הברית על ידי חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, ובשנות ה-50 נכנסו חברות אמריקניות נוספות לייצור חיתולים חד-פעמיים. בשנת 1959 הציגה חברת פרוקטר אנד גמבל האמריקנית את גרסתה לחיתול החד-פעמי ובשנת 1961 החלה למכור אותו במקומות בודדים תחת שם המותג "פמפרס". שיווק המוצר בארצות הברית היה הדרגתי ורק ב-1969 החל המוצר להימכר בכלל המדינה. חברת קימברלי קלארק פיתחה באותה שנה חיתול מתחרה בשם "קימבי" ובמקביל החלה בדיקת שוק עם מוצר נוסף בשם "האגיס".

ב-1977 הפך "האגיס" למוצר הראשי של קימברלי קלארק והחל להימכר בכלל ארצות הברית. "פמפרס" ו"האגיס הפכו לשני המתחרים העיקריים בארצות הברית ואחר כך גם בעולם כולו. ב-1985 נמכרו בארצות הברית לראשונה יותר חיתולי האגיס מפמפרס, והחלה תחרות עזה בשיווק ופיתוח שיפורים לחיתולים. שתי התכונות המרכזיות ששופרו היו שיטת ההדבקה ורמת הספיגה.

[עריכה] בישראל

השימוש בחיתולי כותנה רב-פעמיים היה נפוץ בישראל עד לשנות ה-80 עת החלו מוצרי חיתולים חד-פעמיים להימכר בהיקפים נרחבים. מותגים מרכזיים בשוק באותה עת היו "טיטולים", "ליטופים" ו"טפנוקים" שיוצרו במפעלים מקומיים. בשנת 1996 החלה יצרנית המותג טיטולים, חברת "חוגלה", בשיתוף פעולה עם חברת קימברלי קלארק במסגרתו שווקה וייצרה את חיתולי האגיס. תוך מספר שנים החל מותג האגיס למכור את רוב החיתולים בשוק ובצוותא עם חיתולי פמפרס מכר בשנת 2006 כ-80 אחוז מהחיתולים החד-פעמיים.

שם המותג "טיטול" הפך עם הזמן לשם גנרי לחיתול חד-פעמי. כך, למשל, הוא מוזכר כמה וכמה פעמים בספרו של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה".