ז'וליה קריסטבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'וליה קריסטבה (24 ביוני 1941), חוקרת ספרות ואינטלקטואלית צרפתייה. הזוכה הראשונה בפרס הולברג, שהוענק לה בשנת 2004.
ז'וליה קריסטבה נולדה בבולגריה. בשנת 1966 בהיותה בת 25 הגיעה לפריז והשתקעה בה. כיום קריסטבה היא פרופסור לבלשנות באוניברסיטת פריז, ופסיכואנליטיקאית. היא נחשבת אחת הדמויות הבולטות בתאוריה הביקורתית העכשווית, ואחת מהאינטלקטואלים המכובדים בעולם.
קריסטבה פיתחה את הגותה על ידי מיזוג של דיסציפלינות שונות - פילוסופיה, בלשנות, סמיוטיקה, תורת הספרות, פסיכואנליזה - ושאפה תמיד לבסס צורות חדשות של שיח ביקורתי במטרה לחשוב באופן שונה על לוגיקה ועל המציאות.
עיסוקים אלו צמחו בתחילה מפעילויותיה בצמוד לקבוצת תל-קל (Tel Quel), אליה הצטרפה ב-1969, ושכללה בתוכה גם אישים כרולאן בארת, מישל פוקו, מרסלין פליינט ופיליפ סולרס. תקופה זו הניבה עבודות כגון:
- Sèméiotikè: Recherches pour une sémanalyse (1969)
- Le Texte du roman: approche Sémiologique d'une structure discursive transformationnelle (1970)
- La Révolution du langage poétique: l'avant-garde à la fin du XIXè siècle (1974), מחקר סמכותי של ניסויים בצרפתית פואטית בסוף המאה ה-19.
לאורך הקריירה שלה, השפיעה עליה ביותר פסיכואנליזה שאיננה פרוידיאנית, שלטענתה הפסיכואנליזה שלו היא השיח המסמן האולטימטיבי. הגרסה האנטי-פרוידיאנית של קריסטבה לפסיכואנליזה הניבה עבודות כגון:
- Pouvoirs de l'horreur. Essai sur l'abjection, על נרקיסיזם ו-דיכוי על ההשלכות הפסיכואנליטיות, הפילוסופיות והבלשניות שלהם;
- Histoires d'amour, מחקר של "יחסי-אהבה, אהבה-אובייקט" וביטויה בחקר הספרות;
- Au commencement était l'amour, עבודה על הקשרים בין פסיכואנליזה לאמונה;
- Soleil noir. Dépression et mélancolie, בו קריסטבה בוחנת מלנכוליה ודיכאון בביטוייהם האמנותיים.
מודאגת מבעיות גזענות וקסנופוביה בצרפת, קריסטבה פירסמה גם את המאמר, Étrangers à nous-mêmes, בו היא בוחנת את ההיסטוריה של ה"זר" והצטלבותו עם לאומנות והבעיות הנובעות מכך.
בין פרסומיה האחרונים ניתן למצוא את המאמרים הבאים:
- Contre la dépression nationale
- Le féminin et le sacré
- Proust: questions d'identité
- Visions capitales
ב-15 השנים שעד ל-2001 קריסטבה עבדה גם כפרופסורית אורחת באוניברסיטת קולומביה, חולקת את משרתה עם הסמיוטיקאי והסופר אומברטו אקו ועם צבטן טודורוב. היא אף עובדת כמזכירה הביצועית של האגודה הבינלאומית לסמיולוגיה, וכחברה בוועדי־עורכים רבים. באפריל 1997, קריסטבה קיבלה את אחד התארים המכובדים בצרפת, אביר לגיון הכבוד, על עבודתה שהקיפה 30 שנה, ושתורגמה לשפות רבות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבין ספריה
[עריכה] ספרים שתורגמו
- שמש שחורה: דיכאון ומלנכוליה, הוצאת רסלינג
- כוחות האימה: מסה על הבְּזוּת, הוצאת רסלינג
- בראשית הייתה האהבה: פסיכואנליזה ואמונה, הוצאת רסלינג
- סיפורי אהבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת "הצרפתים"
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דן לחמן, בשורת הבזות / ז'וליה קריסטבה
- ענת פלגי-הקר, "אחרי הכל, איננו בודדים כל כך" - על הספר "סיפורי אהבה", בעיתון הארץ
