זיגמונד טורקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זיגמונד טורקוב (1896 - 1970) היה שחקן, מחזאי, מעצב במה, במאי, מייסד ומנהל תיאטרון וקולנוע יהודי, בעיקר ביידיש, אך גם בפולנית, רוסית, פורטוגזית ועברית.

טורקוב נולד בפולין ב-1896, למד משחק בבית הספר הדרמטי בוורשה. שיחק וביים בפולנית בתיאטרון האומנותי צנטרל בפולין וכמו כן שיחק ביידיש בתיאטרון של אסתר רחל קמינסקה. שיחק בתיאטרון הרוסי ולמד בימוי אצל בוריס גלגולין.

ב-1920 שב לפולין מרוסיה יחד עם רעייתו הראשונה אידה קמינסקה והיה מבכירי הלהקה הווילנאית כבמאי ומעבד מחזות. היה מראשוני במאי הקולנוע בשפה היידיש והוא שעמד מאחורי שתי הגרסאות הקולנועיות ל"תקיעת כף": גרסת 1924 בה השתתפו לייב קדישזון, יוסף בולוף, אידה קמינסקה, רחל לאה קמינסקה ועוד [1] וגרסת 1937 [2].

ב-1936 ביים את הסרט - פריילעכע קבצנים (הקבצנים העליזים) בכיכובם של דז'יגאן ושומאכער. מנישואין עם אידה קמינסקה נולדה השחקנית רות טורקוב. לאחר גירושיו נשא לאישה את השחקנית דינה בלומנפלד (הוא עתיד גם ממנה להתגרש ודינה נישאה אחרי כן לאחיו של זיגמונט, השחקן והבמאי יונס (יונה) טורקוב).

ב-1940 נמלט מאירופה לברזיל וייסד שם את התיאטרון לוס קומדיאנטס שם שיחק וביים בפורטוגזית.

עלה לישראל בשנת 1952 וייסד תיאטרון ביידיש. בשנים אלה הרבה לנסוע כדי לביים ולהופיע בברית המועצות, רומניה, הארצות הבלטיות, אוסטרליה, מרכז ודרום אמריקה.

ייסד יחד עם השחקן והמחזאי מאיר ינאי את תיאטרון – זוטא (1958-1967) והיה במאי התיאטרון הקאמרי של תל אביב. בשנת 1952 העלה הצגה ליחיד: לחיים חדשים (1952). טורקוב היה הראשון לו הוענק פרס שומאכר למי שמהווה גשר בין ישראל לגולה (1956) וכן זכה לפרס לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, במלאת חמישים שנה לפעילותו הבימתית 1966. ב-1950 פרסם אוטוביוגרפיה בשלושה כרכים בשם "שיחות על תיאטרון".

טורקוב נפטר בשנת 1970 ותרם את גופתו למחקר.במהלך חייו כתב טורקוב כתריסר מחזות. בשנת 2006 עירית תל אביב קראה רחוב על שמו. שניים מאחיו נודעו כסופרים ועיתונאים: מרק טורקוב ויצחק טורקוב.