ולנטינוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולנטינוס (100 - 160), תאורטיקן נוצרי גנוסטי יליד מצרים שפעל ברומי וייסד את הזרם ולנטיניזם.
ולנטינוס נולד בדלתה של הנילוס, בפרבוניס (Phrebonis) והתחנך באלכסנדריה, בתקופה בה היה בה מרכז נוצרי חשוב. הוא היה לתלמיד של תאודס (Theudas), שבעצמו היה תלמיד של פאולוס.
בשנת 136 עבר ולנטינוס לרומי ופעל שם תחת היגינוס, שהיה הבישוף של רומי (תפקיד שהתפתח לאחר מכן לאפיפיור). ולנטינוס הצטיין בהטפותיו ולדברי טרטוליאנוס ציפה להתמנות לבישוף אחרי היגינוס והתאכזב מאוד כשהתמנה אניקטוס. לאחר מינוי אניקטוס חל קרע בין ולנטינוס ובין הכנסייה והוא פיתח את תורתו, הוולנטיניזם. הוא עבר לקפריסין, שם המשיך ללמד ולהרחיב את עדת חסידיו. הוא מת בשנת 160 או 161.
