הרמן כהן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרמן (יחזקאל) כהן (4 ביולי 1842 – 4 באפריל 1918) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג.
כהן נולד בקוסוויג, אנהלט, גרמניה. הוא החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. הוא למד בגמנסיום בדסאו, בסמינר התאולוגי היהודי בברסלאו, ובאוניברסיטאות ברסלאו, באוניברסיטת ברלין (אוניברסיטת הומבולדט בשמה הנוכחי), והאלה. ב1873 הוא החל להרצות באוניברסיטת מרבורג. ב-1875, כהן נבחר לפרופסור במרבורג.
[עריכה] ספריו של הרמן כהן בעברית
- דת התבונה ממקורות היהדות, תרגם צבי וויסלבסקי, ערכו והוסיפו הערות שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשרטייך, פרקי מבוא וחתימה סיני אוקו ויוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1971. מחשבתו של הרמן כהן בספר זה סובבת על ציר ששני קטביו הם האידאה של אלוהים כהכרח התבונה והאוטונומיה של האדם כהכרח התבונה. שניהם מונחים ביסוד התבונה האנושית. לאורם רואה ומבאר המחבר את היהדות בעיקרי גלוייה ובהם הוא רואה את סגולת תרומתה לתרבות האנושית ואת ערכה להווה ולעתיד. או במילים אחרות, הוא מנסה להוכיח כי משה רבנו היה תלמיד נאמן של עמנואל קאנט.
- כתבים על היהדות, מאת יחזקאל (הרמן) כהן, תרגם מגרמנית צבי וויסלבסקי, ירושלים, 1935.
- עיונים ביהדות ובבעיות הדור, פרקים מתוך כתבים יהודיים, תרגם מגרמנית צבי וויסלבסקי, הקדים מבוא נתן רוטנשטרייך, ירושלים, מוסד ביאליק, 1978.
