הרי אילת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרי אילת. ברקע: ים סוף

הרי אילת הוא רכס הרים בדרום ארץ ישראל, בדרום הנגב.

קבוצת ההרים קרויה על שם העיר אילת הסמוכה וכן על שם היישוב המקראי אילות שככל הנראה ישב במקום בו נמצאת היום העיר אילת.

שרשרת רכסי אזור תמנע משתייכת לאזור הרי אילת. תמנע נמצאת כ-25 ק"מ צפונית לאילת.

הר שני והר נשף הם שני הרים בצפון-מערב הרכס אשר אינם קרויים על שמות מלכים. כמו כן ישנם עוד מספר הרים במקום הקרויים בשמות אשר אינם על שם מלכי יהודה השונים.

בין ההרים בגוש המרכזי, הגבוה בין ההרים הוא הר חזקיהו והשני בגובהו הוא הר שלמה למרות שלמתבונן מן הצד נראה כי הר שלמה גבוה מהר חזקיהו.

רמת יותם היא ההר הנמוך ביותר ברכס ללא התחשבות בכל הגבעות הנמצאות בשטח הרכס.

[עריכה] גאולוגיה

הסלעים המרכיבים את הרי אילת הם ברובם הגדול סלעי יסוד, סלעים הקיימים במדינת ישראל באזור זה בלבד.

בצידו המזרחי של השבר הסורי אפריקאי, בשטח ממלכת ירדן, ניתן למצוא סלעי יסוד עד לצפון הערבה, ולפי השערת חלק מהחוקרים זוהי אחת מהראיות להזזת הצד המזרחי כ-110 ק"מ צפונה לעומת הצד המערבי בזמן השבר.

[עריכה] שמות ההרים

שמות רוב ההרים הם על שם מלכי יהודה השונים וכן על שם שלמה המלך שהקים בקרבת ההרים מכרות.

שני ההרים הגבוהים קרויים על שם שלמה המלך וחזקיהו. למרות ששלמה הוא המלך שהיה אמור לזכות בהר הגבוה ביותר מכל ההרים שכן הוא זה שהקים את המכרות במקום, הוא זכה רק בהר השני בגובהו ליד הר חזקיהו שהוא ההר הגבוה ביותר. הסיבה לכך היא שרק בזמן שממלכת יהודה הייתה תחת המלך חזקיהו נכבשה אילות ועציון גבר מידי אדום ובכך הוחזרה שליטת יהודה במקום.