הרו ולאנדרוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרו ולאנדרוס (ביוונית: Ηρώ και Λέανδρος) הוא מיתוס יווני, המגולל את סיפורם של הרו, כוהנת לאלה אפרודיטה שהתגוררה במגדל-מצודה בססטוס, על גדת ההלספונטוס, ושל לאנדרוס - עלם מהעיר אבידוס אשר מעברו השני של המצר. לאנדרוס היה מאוהב בהרו, ומדי לילה חצה בשחייה את ההלספונטוס כדי לשהות במחיצתה. הרו הייתה מדליקה מנורה במרומי המגדל כדי להנחותו בדרכו.
הרו נכנעה למתק שפתיו של לאנדרוס ולדבריו כי אפרודיטה, אלת האהבה, בזה לפולחנה של בתולה, ועל כן נאותה לתנות עמו אהבים. כך נמשך הדבר כל הקיץ. אך בליל חורף סוער אחד טלטלו הגלים את לאנדרוס, הרוחות כיבו את אורה של הרו, ולאנדרוס תעה בדרכו וטבע. בצערה כי רב השליכה הרו את עצמה ממרומי המגדל הימה ומתה גם היא.
