המורה לפסנתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| המורה לפסנתר | |
|---|---|
 כרזת הסרט |
|
| שם הסרט במקור: | La Pianiste |
| בימוי: | מיכאל הנקה |
| הפקה: | איבון קרן |
| תסריט: | מיכאל הנקה |
| עריכה: | נאדין מיוז מוניקה וילי |
| שחקנים ראשיים: | איזבל הופר בנואה מאגימל |
| מוזיקה: | מרטין אכנבאך |
| צילום: | כריסטיאן ברגר |
| חברת הפצה: | Kino International |
| תאריך יציאה לאקרנים: | 2001 |
| משך הקרנה: | 131 דקות |
| שפת הסרט: | צרפתית |
| פרסים: | שלוש זכיות בפסטיבל קאן |
| דף הסרט ב-IMDb | |
המורה לפסנתר (בצרפתית: La pianiste) הוא סרט קולנוע צרפתי שביים מיכאל הנקה בשנת 2001. זהו עיבוד לספר "הפסנתרנית", מאת זוכת פרס נובל לספרות, אלפרידה ילינק.
[עריכה] עלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
אריקה קוהיט (איזבל הופר) היא מורה לפסנתר בשנות הארבעים לחייה, המתגוררת עם אמה (אנני זי'ררדו) בדירה שכורה. היא מדריכה כיתת אמן בקונסרבטוריון, וכלפי חוץ היא קשוחה ומחמירה. את וולטר קלמר (בנואה מאגימל), בחור צעיר ובלונדיני, פגשה ברסיטל בו ניגנו השניים, ווולטר התאהב בה. אריקה, לעומת זאת, מתגלה בחייה הפרטיים כחובבת סאדו-מזוכיזם ואינה מסוגלת לאהוב כפי שוולטר היה רוצה. כאן מתקיימת מערכת יחסים פרוורטית, כשוולטר מסרב להכנע לתכתיבי הגברת, ומנסה לשכנעה לוותר על דרכיה הנלוזות. אולם וולטר אינו מצליח וזה רק מרגיז אותו יותר. מה גם שמערכת היחסים הזאת גורמת לאריקה להתנהג כפאם פאטאל ולעשות מעשים שפלים, המציגים אותה כאישה לא שפוייה, החיה חיים כפולים. זה מתבטא היטב בשניות האחרונות של הסרט, המסתיימות באופן אניגמטי ביותר.
[עריכה] מועמדויות וזכיות
- 3 פרסי פסטיבל קאן: שחקן - בנואה מאגימל, שחקנית - איזבל הופר ופרס חבר השופטים.
- פרס ה"סזאר" לשחקנית המשנה - אנני זי'ררדו, מועמדות לשחקנית הראשית - איזבל הופר.
- 6 מועמדויות לפרס האוסקר האירופאי, אשר מתוכם זכייה אחת - שחקנית ראשית - איזבל הופר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הביקורת של רוג'ר איברט - "שיקאגו סאן-טיימס"
- על הסרט ב"וואלה! סרטים"
- תמונות מהסרט
- ניתוח הסרט ב- www.cadrage.net (בצרפתית)
