הכוזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר הכוזרי, כריכת מהדורה משנת 1880

ספר "הכוזרי" הוא חיבור פילוסופי של רבי יהודה הלוי, שנכתב בשנות ה-40 של המאה ה-12. הספר נקרא במקורו הערבי "הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה", ובתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון (אשר היה הראשון לתרגם ספר זה) הוא מכונה "ספר הכוזרי". הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות הדת בכלל ועל היהדות בפרט, תוך שימוש בסיפור המעשה על אודות גיורם של הכוזרים מרצונם כמה דורות טרם לכן.

[עריכה] תוכן הספר

הספר, המורכב מחמישה חלקים הנקראים מאמרים, מתאר את עיקרי אמונת היהדות ומגן עליהם, בתקופה בה היהדות נמצאת בין הפטיש הנוצרי לבין הסדן המוסלמי, ובמתקפה הן מצד הפילוסופיה והן מצד הקראות. הספר עושה שימוש חיצוני-מסגרתי במתודולוגיה האפלטונית של הדיאלוג, עם נתינת נימה קצת שונה למושג דיאלוג, ומבחינה פנימית-תפיסתית מרבה ריה"ל לעשות שימוש בתפיסות האריסטוטליות, על אף שהוא מתנגד אליהם, לטובת הרעיונות שהוא דוגל בהם.

בדרך של דיאלוגים בין מלך הכוזרים שמחפש לו דת חדשה, לבין החכם היהודי (המכונה "החבר") שמתאר לו את היהדות, מראה ריה"ל בנין שלם של אמונה יהודית שאיננה מתבססת על לוגיקה פילוסופית קרה, אלא על התגלות נבואית היסטורית, שאיננה סותרת את החשיבה הרציונלית, ואסור לה שתסתור אותה. באמצעות שאלותיו וחקירותיו של מלך כוזר, מתעמת ריה"ל עם דתות, אמונות ודעות פילוסופיות שונות, ומציג את עמדת היהדות בנושאים אלו, על פי תפיסתו. בניגוד לספרים פילוסופיים תאורטיים, ספר זה תוסס וחי, ומאתגר את הקורא להמשיך לקרוא בו בשל צורניותו, סגנונו ותוכנו. בספר ניכרת ידיעתו העמוקה של ריה"ל במכמני היהדות, השכלתו הפילוסופית הרחבה, כמו גם הבנתו המדעית ומקצועו (רופא).

הספר, כמו ספרי הגות רבים בימי הביניים, נכתב במקור בערבית יהודית, ותורגם לעברית מספר פעמים. אלו העיקריות שבהן: התרגום הראשון נעשה בידי יהודה אבן תיבון ממשפחת המתרגמים הידועה "התיבונים". תרגום מודרני בן זמננו (שמתרגמו העיד עליו שפעמים סוטה מן המקור), נעשה בידי יהודה אבן שמואל (יצא לאור על ידי מוסד הרב קוק). תרגום שלישי נעשה בידי הרב יוסף קאפח, והוא מעמיד בו בכל עמוד את המקור הערבי למול תרגומו (יצא לאור על ידי מכון מש"ה).

ספר זה הפך להיות לאבן דרך חשובה של ההגות היהודית לדורותיה, והיה נפוץ אצל הוגי דעות רבים, ואף במסגרת הלימוד המסורתי. הרב צבי יהודה קוק הרבה להדגיש את חשיבות לימוד הספר והיה מצטט מדברי הגאון מווילנא שאמר על ספר הכוזרי "שהוא קדוש וטהור וכל עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו". לכן ספר זה תופס מקום מרכזי בלימודי האמונה והמחשבה הסדירים שבישיבות הציוניות.

[עריכה] סגנונו של הספר

קטע אופייני מתוך הספר מדגים את סגנונו של ריה"ל, ובו מתאר החבר את מעשיו של האדם האידאלי הוא החסיד:

(ב) אמר הכוזרי: תיאר נא לי אפוא, מה מעשי החסיד אצלכם:

(ג) אמר החבר: החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו. הנותן לכל יושביה את לחם חוקם, ומספק להם כל צורכם במידה נכונה, והוא נוהג בכולם בצדק. לא יעשוק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו. כי על כן, הוא מוצא את כולם בשעה שהוא צריך להם, נישמעים לו, ממהרים להענות לקריאתו, עושים ככל אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם:

(ד) אמר הכוזרי: לחסיד שאלתיך, לא למושל:

(ה) אמר החבר: החסיד הוא הוא המושל. שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש, כמו שנאמר "ומושל ברוחו מלוכד עיר", והוא האיש הראוי לשלוט כי אילו עמד בראש מדינה, היה נוהג בה בצדק, כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו. שכן הוא חוסם את הכוחות המתאוים ומונע אותם מעבור גבולם, לאחר שנתן להם חלקם, וסיפק להם כל מה שממלא חסרונם: מאכל במידה, ומשתה במשורה ורחיצה, וכל השייך לה כפי הצורך, וכן הוא חוסם את הכוחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו, לאחר שסיפקם ונתן להם חלקם בנצחנות, עד כמה שזו נחוצה לוויכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים..."

-- ספר הכוזרי, מאמר שלישי, ב'-ה'

[עריכה] תרגומים ופירושים על הספר

הספר שנכתב במקורו בערבית תורגם לעברית מספר פעמים. תרגומו הראשון של הספר נעשה על ידי יהודה אבן תיבון, בן למשפחת המתרגמים המפורסמת. במאה העשרים תורגם ספר הכוזרי עוד פעמיים: תרגום קל ומעובד על יד יהודה אבן שמואל, ותרגום מדויק על ידי הרב יוסף קאפח שלקח על עצמו לתרגם מחדש את עבודותיהם של בני משפחת תיבון.

במהדורות רבות הוצמד הכוזרי לפירושו של רבי יהודה מוסקטו עליו, "קול יהודה". בפירוש נרחב זה עשו רבנים רבים שימוש אחר כך. ב"קול יהודה" נעשה גם ניסיון להשוות גרסאות ולתקן שיבושי נוסח. הוא מוסיף הערות על הכוזרי מדברי התלמוד והראשונים. חשיבתו הליברלית יחסית ניכרת מדי פעם בפירושו. הוא אינו נמנע מלמתוח גם ביקורת קשה על מחבר הכוזרי כאשר זה מביע את דעתו המפורסמת כאילו אין גר יכול לזכות בנבואה. "בלתי השאיר לו שריד כמעט להימצא שם אפילו גר אחד עולה אל מדרגת נבואה לאיזו סיבה שתהיה ואם רבה, על כן חוששני לו מחטאת הנטייה מדעת חז"ל".

פירושים נוספים לכוזרי הם:

"חשק שלמה" - ר' שלמה בן יהודה מלוניל.
"אוצר נחמד" - ר' ישראל זאמושץ.
"פירוש חדש" - ר' גדליה ברכר.

כאשר הרב קוק ייסד את ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, הוא נתן שיעור בספר זה, באומרו שישיבה ללא ספר הכוזרי איננה ישיבה. בראשית המאה ה-20 יצא הסופר העברי ש"י איש הורוביץ במאמר התקפה חריף כנגד ספר הכוזרי, והעמיד מולו כמופת את הרציונליזם של הרמב"ם.

טיעון העד, ההוכחה המפורסמת לאמיתות היהדות המבוססת על העדות ההיסטורית העוברת מדור לדור על מעמד הר סיני שבו נכחו, לפי המקרא, שישים ריבוא גברים מקורה בכוזרי. דבר זה הביא חוקרי מחשבת ישראל לעשות שימוש נרחב בספר. הרב מרדכי נויגרשל כתב עליו ביאור בשם "מדרכי הלב היהודי" ופרופ' שלום רוזנברג כתב ספר אלגורי על "הכוזרי השני".

בעקבות הרב קוק מצאו גם הוגים דתיים לאומיים עניין רב בספר. הרב הנזיר דוד כהן והרב שלמה אבינר חיברו עליו פירושים. ישנו ספר בשם "הכוזרי המפורש", שבו מול עמוד בתרגום של אבן תיבון יש עמוד של הסבר תמציתי אשר חובר על ידי הרב מרדכי גניזי. כמו כן, יצא ספר בשם "הכוזרי מעובד לבני הנעורים" על ידי צבי פישמן בהוצאת פרסומי ישראל בליווי תמונות.

בעקבות הכזורי, חיבר הרב דוד ניטו ספר בסגנון דומה הנקרא מטה דן המכונה גם "הכוזרי השני", ובו הוויכוח הוא בעיקר נגד הקראים.

[עריכה] לקריאה נוספת

פרופ' אליעזר שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו, עמ' 107-157, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
הרב מרדכי נויגרשל, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי – עם ביאור 'מדרכי הלב היהודי', ירושלים: הוצאת יהדות מזווית שונה, 2003, 2 כרכים
הרב שלמה אבינר, הכוזרי עם פירוש הרב שלמה אבינר, הוצאת ספריית חווה
הרב ד"ר יצחק ברויאר, הכוזרי החדש.