היסטוריה של אסיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
את ההיסטוריה של אסיה ניתן לראות כהיסטוריה קולקטיבית של מספר אזורי חוף היקפיים, מזרח אסיה, דרום אסיה והמזרח התיכון המקושרים ביניהם על ידי הערבה האירו-אסייתית.
החופים ההיקפיים של היבשת היו בית לכמה מהתרבויות העתיקות ביותר הידועות למדע, כאשר בכל אחד מהאזורים הללו התפתחו ציביליזציות לאורך עמקי נהרות פוריים. הציביליזציות במסופוטמיה, נהר האינדוס, וסין חלקו קווי דמיון רבים וסביר להניח שהן החליפו ביניהן מידע (כגון ידע מתמטי) וטכנולוגיות (גלגל). המצאה אחרת, הכתב, התפתחה ככל הנקרא באופן בלעדי באזור זה. ערים, מדינות ואז אימפריות התפתחו בעקבות האירועים השונים שקרו באזור זה.
אזור הערבה היה מיושב במשך שנים רבות על ידי נוודים, ומהערבות המרכזיות הם יכלו להגיע לכל מקום ביבשת. התפשטות האוכלוסייה הקדומה ביותר מאזור הערבה הידועה לחוקרים היא זו של תושבי הערבה ההודו-אירופאית, שהפיצו את שפתם למזרח התיכון, הודו, ולאזורים הטוקאריים שעל גבול סין. החלק הצפוני של היבשת, המכסה את סיביר, היה גם כן בלתי נגיש עבור הנוודים בגלל היערות הצפופים והטונדרה. אזורים אלה היו דלילים ביותר מבחינת צפיפות האוכלוסין.
מרכז אסיה והאזורים ההיקפיים היו נפרדים זה מזה בגלל ההרים והמדבריות. הרי קאוקאסוס, וההימלאיה, מדבר קארה קום ומדבר גובי יצרו מחסומים טבעיים שפרשי הנוודים יכלו לעבור, אך בקושי רב. בעוד שמבחינה טכנולוגית ותרבותית יושבי הערים היו יותר מתקדמים, יכולתם הצבאית הייתה מוגבלת כאשר רצו להתגונן נגד גדודי הפרשים שהגיעו מההרים. אולם, לתושבי השפלה לא היו מספיק שטחי מרעה פתוחים שהיו דרושים כדי לתמוך בכוחות הרכובים על סוסים. לפיכך, הנוודים שכבשו את המדינות בסין, הודו והמזרח התיכון נאלצו להסתגל במהרה לתנאים החברתיים המקומיים.
[עריכה] מגמות כלליות
לאורך ההיסטוריה של אסיה התקיימו בה אימפריות, ציביליזציות ותרבויות רבות. ראשוני היהודים והנוצרים התיישבו בארץ ישראל, והתרבות של ישראל העתיקה החלה להתפתח במהלך האלף השני לפנה"ס. אלכסנדר הגדול כבש ושלט על אזור שהשתרע מטורקיה עד הודו במהלך המאה ה-4 לפנה"ס. מאוחר יותר, האימפריה הרומית תשלוט על חלקים ממערב אסיה. הממלכה האחמנית, הסלאוקוסית, הפרתית וההסאסאנית התבססו באזור ממלכת פרס העתיקה. רוב התרבויות העתיקות הושפעו מדרך המשי, שחיברה את סין, הודו, והמזרח התיכון עם אירופה. האזור של דרום-מזרח אסיה היה נתון להשפעה רבה של ההינדואיזם והבודהיזם, שהחלו להתפתח בהודו.
הח'ליפה האסלאמית ומדינות אסלאמיות אחרות החלו להשתלט על המזרח התיכון החל מהמאה ה-7, ומאוחר יותר הגיעו להודו ואינדונזיה. מסעות הצלב התחוללו במאה ה-12, והיוו ניסיון של הנוצרים האירופאים לכבוש מחדש את ארץ הקודש מידי המוסלמים.
האימפריה המונגולית כבשה חלקים גדולים מאסיה במאה ה-13, והשתרעה מסין עד לאירופה. האימפריה הרוסית החלה להתרחב מאסיה החל מהמאה ה-17, ובמאה ה-19 כבר שלטה על כל סיביר ועל רוב מרכז אסיה. האימפריה העות'מאנית שלטה על טורקיה ועל המזרח התיכון מהמאה ה-16 ואילך. במאה ה-17 כבשו בני מאנצ'ו את סין וייסדו את שושלת צ'ינג, שכוחה דעך במהלך המאה ה-19, והיא הודחה מהשלטון ב-1912.
למספר אימפריות אירופאיות היו אזורי שליטה באסיה בראשית המאה ה-20, כגון הודו הבריטית, הודו-סין הצרפתית ומקאו וגואה הפורטוגליות. המשחק הגדול בין רוסיה ובריטניה היה המאבק על השליטה במרכז אסיה במהלך המאה ה-19. חלקים מאסיה נותרו חופשיים משליטה אירופאית (אך נתונים להשפעה אירופאית) כגון פרס, תאילנד ורוב סין. במאה ה-20, האימפריה היפנית התרחבה לסין, קוריאה, ודרום-מזרח אסיה במהלך מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה, רוב המדינות באסיה זכו לעצמאות. במהלך המלחמה הקרה, החלק הצפוני של אסיה היה נתון לשליטה קומוניסטית של ברית המועצות והרפובליקה העממית של סין, בעוד שהחלקים המערביים יצרו בריתות כגון ברית בגדד ו-SEATO. מספר עימותים כגון מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם והפלישה הסובייטית לאפגניסטן התחוללו בין הגוש המזרחי לגוש המערבי. כיום, העימות הדומיננטי ביותר בהאסיה הוא הסכסוך הישראלי-ערבי. לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991 נוצרו מספר מדינות עצמאיות חדשות במרכז אסיה.
| אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · טימור · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה · תאילנד · תימן |  |
