האסכולה הפיתגוראית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פילוסופיה יוונית
פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

האסכולה הפיתגוראית היא אסכולה פילוסופית קדם-סוקרטית, שנוסדה על ידי הפילוסוף פיתגורס (Pythagoras, נולד ב-530 לפנה"ס בעיר סמיאס בסיציליה) ונקראה על שמו.

הפיתגוראים התארגנו בחבורות סגורות, תערובת של אסכולה מדעית ושל כת דתית שדמתה מאוד לאורפיים אך טענה שהפילוסופיה ולא אורח חיים דתי-פולחני, מטהרים את הנפש. הם הקפידו על סודיות ומבחן הקבלה לאגודה היה בין השאר שתיקה למשך 5 שנים (התגליות המתמטיות קיבלו מעמד דתי, נשמרו בסודיות יותר מרעיונות דתיים אחרים). הפיתגוראים עסקו במתמטיקה, מטאפיזיקה, מוזיקה ואסטרונומיה, האמינו בגלגול נשמות, הקריבו קורבנות, ונמנעו מאכילת בשר (צמחונות).

[עריכה] המספר כיסוד העולם

פיתגורס ותלמידיו הציבו עקרון אבסטרקטי העומד בבסיס העולם (בניגוד למוניזם המטריאלי המילטי): המספר כיסוד העולם. יסוד מופשט. לכל דבר בעולם יש את המספר התואם לו. מה שלא ניתן לרדוקציה מתימטית, לכימות, לא קיים. קיימת קורלציה בין אורכי מיתרים (צלילים), מרחקים בין כוכבים ובין נוסחאות מתמטיות. מערכת הדהודים. פיתגורס גילה כי הסולם המוזיקלי הנו מספר ושניתן לבטא את המרווחים ההרמונים באמצעות שברים של מספרים שלמים. לפי עקרון זה, הרי שלא חשוב ממה עשוי הכלי שמשמיע את הצליל (מיתר, פטיש, עמוד אוויר). אותו צליל יצא תמיד על פי היחס המתימטי של החלקים המוציאים אותו. המתמטיקה היא שעושה את ההתנהגות המוזיקלית והיא זו שבאמצעותה בנוי היקום. טטרקטיס - סמל לשלמות. קדושה. ניתן לתאר על ידו את יחסי הצלילים הראשונים. הפיתגוראים עסקו במשמעות מספרים זוגיים ולא זוגיים, כמו כן, ידוע 'משפט פיתגורס' הגורס כי סכום שטחם של שני ריבועים הנשענים על צלעות משולש ישר זווית שווה לשטחו של הריבוע הבנוי על הצלע השלישית הנגדית (היתר).

[עריכה] תפיסת הנפש ותכלית החיים

הפיתגוראים תפסו את הנפש האנושית כאל (דימון) שנפל ונכלא בגוף, ולאחר כמה גלגולים בגוף, עתיד להשתחרר מעול הלידות. הנפש הינה נצחית ובת אלמוות וחשוב לעסוק בהטהרותה יותר מלעסוק בגוף. מתוך תפיסתם הדואליסטית סברו כי תכלית החיים היא טיפוח הנפש ועל ידי כך לשחררה מכבלי הגוף. מטרה זו ניתנת להשגה על ידי עיסוק במוזיקה ובעיון פילוסופי המזככים את הנפש. בכך דומה הפילוסופיה הפיתגוראית למסורת הדתית הדיוניסית הסבורה כי יש בכוחה של הפעולה הנכונה להתגבר על המוות ולהגיע להישארות הנפש, אלא שבמקום אמצעים פולחניים דגלו הפיתגוראים בהתבוננות בתשתית המתימטית של היקום.

את כתבי ותגליות הפיתגוראים הם יחסו לפיתגורס, מייסדם, אבל יש המשערים מכתביהם נתחברו למעשה בתקופה מאוחרת יותר.

בין הפיתגוראים היו זרמים שהתמקדו יותר בעיסוק במתמטיקה ובפן המדעי וזרמים שהתמקדו יותר בפן הטקסי-פולחני של התנועה.

[עריכה] הנאו-פיתגוראים

במאות הראשונה והשנייה לספירה, לאחר שהאסכולה הפיתגוראית המקורית כבר חדלה מלהתקיים, החלו להתפתח, בעיקר באלכסנדריה, זרמים נאו-פיתגוראים, שביקשו לחדש את מנהגי האסכולה. אנשי האסכולה הנאו-פיתגוראית חיו בחבורות סגורות, ועסקו במסורת הפיתגוראית, בעיקר בצדדיה הלא רציונליים - ראיית המספרים כסמלים וכדומה. הם עסקו בספקולציות יותר מאשר בשיטה מסודרת, והושפעו מאוד מתפיסות מזרחיות שונות. הם האדירו ביותר את דמותו של פיתגורס רבם, ורוב המידע שיש בידינו כיום על חייו מגיע מידיהם.

השפעתם ניכרת על הנאופלטוניזם שאחרי פלוטינוס, וכן על היהדות והנצרות. השפעת האסכולה הפיתגוראית ניכרת במיוחד בפילוסופיה של ימי הביניים אך רשמיה קיימים גם במחשבה של העת החדשה (כדוגמת הוגים כניטשה).