גאספארה ספונטיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאספארה לואיג'י פאצ'יפיקו ספונטיני (באיטלקית: Gaspare Luigi Pacifico Spontini, 14 בנובמבר 1774 - 24 בינואר 1851) היה מלחין אופרה ומנצח איטלקי.
[עריכה] חייו
ספונטיני נולד במאיולטי שבמחוז אנקונה, כיום מאיולטי ספונטיני. את רוב שנות הקריירה שלו עשה בפריז ובברלין, אך בסוף חייו חזר אל מקום הולדתו. במשך עשרים השנים הראשונות של המאה ה-19, היה ספונטיני דמות חשובה באופרה הצרפתית. באופרות שלו, יותר מעשרים במספר, שאף ספונטיני להתאים את הטרגדיה הלירית הקלאסית של גלוק לטעמם של בני זמנו למלודרמה, למופעי ראווה מפוארים (ב"פרנאנד קורטז", לדוגמה), לעושר צלילי בתזמורת ולכושר המצאה מלודי לצד כושר ביטוי רב-הבעה במילים. יצירת המופת הגדולה שלו והצלחתו היחידה הייתה La Vestale
בנעוריו למד ספונטיני בקונסרבטוריון דלה פיאטה דה טורצ'יני בנאפולי. ב-1803 נסע לפריז, שם התמנה למלחין החצר ב-1805.
בשנת 1807 כתב ספונטיני את La Vestale, יצירתו הנודעת ביותר, בעידוד הקיסרית ז'וזפין. הצגת הבכורה שלה באופרה של פריז ביססה את ספונטיני כאחד המלחינים האיטלקים הגדולים בדורו. בני זמנו כרוביני ומאיירבר ראו באופרה יצירת מופת ומלחינים מאוחרים יותר, כמו ברליוז ווגנר התפעלו ממנה. האופרה המאוחרת יותר שכתב, "אולימפיה", שנחשבה גם היא ליצירה מעולה (1819, עובדה ב-1820 וב-1826) התקבלה באדישות וכתוצאה מכך עזב ספונטיני את פריז לטובת פרוסיה, שם התמנה לקאפלמייסטר ולמנצח ראשי באופרת החצר של ברלין.
במהלך המאה ה-20, הוצגו האופרות של ספונטיני לעתים רחוקות, אף כי אחדות מהן זכו לתחייה ראשונה מזה שנים. ההפקה המודרנית המפורסמת ביותר, אולי, הייתה הצגתה המחודשת של "לה וסטאלה" עם מריה קאלאס בלה סקאלה, בפתיחת העונה של 1954, לציון יום השנה ה-180 להולדת המלחין. הבמאי היה במאי הקולנוע הנודע לוקינו ויסקונטי. ההפקה הזו הייתה גם הופעת הבכורה בלה סקאלה של הטנור פרנקו קורלי. קאלאס הקליטה את האריות Tu che invoco ו- O Nume tutela מתוך "לה וסטאלה" בשנת 1955 (כמו רוזה פונסל ב-1926). בשנת 1969 חידש המנצח פרננדו פרוויטאלי את האופרה, עם הסופרן ליילה גנג'ר והבריטון רנאטו ברוסון. הקלטה לא-רשמית נמצאת במחזור.) בשנת 1995 הקליט המנצח ריקרדו מוטי את האופרה בליהוק זמרים נודעים פחות.
יתר הביצועים המחודשים של ספונטיני כוללים את Agnese von Hohenstaufen בפסטיבל מאג'ו מוזיקלה בפירנצה ב-1954, עפ פרנקו קורלי בתפקיד הראשי ובניצוח ויטוריו גואי, וברומא ב-1970, עם מונסראט קאבאייה ואנטואנטה סטלה, בניצוח ריקרדו מוטי. "פרננדו קורטז" הושבה לחיים בשנת 1951, עם רנאטה טבאלדי הצעירה, בתיאטרון סאן קארלו בנאפולי, בניצוח גבריאלה סאנטיני. ביצוע הבכורה של הגרסה השלמה של היצירה התקיים בבית האופרה של ארפורט, גרמניה ב-2006, בניצוח ז'אן פול פנין.
[עריכה] יצירותיו
- Li puntigli delle donne (Rome, 1796)
- Adelina Senese o sia l'Amore secreto (1797)
- Il finto pittore (Rome, 1797)
- L’eroismo ridicolo (Naples, 1798)
- Il Teseo riconosciuto (1798)
- La finta filosofa (1799)
- La fuga in maschera (1800)
- I quadri parlanti (Palermo, 1800)
- Gli Elisi delusi (Palermo, 1800)
- Gli amanti in cimento (3 November, 1801, Rome, Teatro Valle)
- Le metamorfosi di Pasquale (1802, Venice)
- La petite maison (1804)
- Milton (27 Noevember, 1804, Paris)
- Julie, ou le Pot de fleurs (12 July, 1805, Paris)
- La vestale (15 December, 1807, Paris)
- Fernand Cortez (28 November, 1809, Paris) revised 1817
- Pélage, ou le Roi et la paix (23 August, 1814, Paris)
- Olimpie (22 December, 1819, Paris)
- Nurmahal, oder das Rosenfest von Caschmir (27 May, 1822, Berlin, Opera)
- Alcidor (1825)
- Agnese von Hohenstaufen (12 June, 1829 Royal Opera Berlin) revised 1837
