בראדלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| בראדלי M2 / M3 | |
 |
|
| מידע כללי | |
| מדינה מייצרת | ארצות הברית |
| שנת ייצור | 1982 |
| דגם קודם | M-113 |
| דגם עוקב | אין |
| מערכה מרכזית | מלחמת המפרץ |
| מידע טכני | |
| אורך: | 6.55 מ' |
| רוחב: | 3.6 מ' |
| גובה: | 2.98 מ' |
| משקל: | 30.4 טון |
| מהירות: | 66 קמ"ש |
| טווח פעולה: | 483 ק"מ |
| חימוש עיקרי: | תותח 25 מ"מ; 900 קליעים משגר טאו; 7 טילים |
| חימוש משני: | מקלע 7.62 מ"מ; 2,200 קליעים |
| מנוע: | דיזל, 600 כוחות סוס. |
| מיגון: | אלומיניום / פלדה |
| צוות: | 3+6 |
נגמ"שי הבראדלי M2 (חי"ר) ו-M3 (חי"ר ממוכן) הינם רכב קרבי משוריין (רק"מ) מודרני בעלי יכולת ייצור אש ומיגון גדולה ואפקטיבית יותר מזו של נגמ"שים מהדור הקודם. הבראדלי מיוצר על ידי חברת בי.איי.אי. מערכות (BAE Systems) בארצות הברית.
משימת הבראדלי בשדה הקרב היא שינוע כוחות חי"ר, מתן חיפוי באש ללוחמים והשמדת טנקים ורכבים משוריינים של האויב. תפעול ה-M2 נעשה על ידי צוות של שלושה: מפקד, תותחן ונהג, בנוסף לשישה לוחמים על ציודם המלא. דגם ה-M3 משמש בעיקר למשימות סיור ותצפית ומאויש לרוב על ידי צוות זהה לזה של ה-M2 ושני תצפיתנים.
סדרת נגמ"שי הבראדלי היוותה בסיס לפלטפורמות לחימה שונות. על בסיס שלדת הבראדלי הורכבו משגר רקטות M-270 MLRS, נגמ"ש פיקוד (M4) ונגמ"ש נ"מ (M6). נגמ"ש הנ"מ מצויד בארבעה טילי קרקע-אוויר מסוג סטינגר ותותח אוטומטי בקוטר 25 מ"מ.
תוכן עניינים |
[עריכה] סקירה כללית והיסטוריה
הנגמ"ש נקרא על שם הגנרל עומאר נ. בראדלי שפיקד על חזיתות צפון אפריקה ואירופה במלחמת העולם השנייה. מאז כניסתו לשירות בצבא ארצות הברית בשנת 1982 יוצרו 6,724 כלים (4,641 מדגם M2 ו-2,083 מדגם M3). המחיר ליחידה עומד על 3 מיליון דולר בממוצע.
הבראדלי תוכנן במקור כמענה למשפחת נגמ"שי הבי.אם.פי. (BMP) הסובייטית ונועד לשרת הן כנגמ"ש והן כצייד טנקים. אחת הדרישות המרכזיות בתכנון הכלי הייתה שמהירותו תהיה זהה לזו של טנק המערכה המודרני M1 אברהמס. נגמ"שי הM-113 הישנים תוכננו לעמוד בקצב של טנקי הפטון ולא במהירויות הגבוהות של הטנקים החדישים.
בצריח הנגמ"ש מותקן תותח אוטומטי בקליבר 25 מ"מ שיורה 200 קליעים לדקה ויעיל לטווחים של עד 2,500 מטר. מימין לתותח ישנו מקלע בקוטר 7.62 מ"מ נגד חי"ר. כמו כן הוא נושא שבעה טילי טאו המסוגלים להשמיד טנקי אויב עד למרחק של 3,750 מטר אך ניתן לשגר אותם רק בעצירה מוחלטת של הכלי. הבראדלי מסוגל לפתח מהירויות גבוהות בשטח הפתוח ויש לו יכולת עבירות גבוהה. יחד עם זאת, בעוד שה-M113 תוכנן לצוף ללא הכנות מיוחדות הבראדלי נזקק לוילון ציפה שנפרש סביב לכלי. בניסויים הראשונים טבעו מספר כלים ובשינויים שערכו לאחר מכן בוטלה יכולת הציפה של הנגמ"ש לחלוטין.
השלדה עשויה מסגסוגת אלומיניום, עובדה שגרמה למבקרים רבים לפקפק ביכולת המיגון שלו. האלומיניום נוטה להתאדות כאשר הוא סופג פגיעה ישירה של קליעים חודרי שריון או טילי נ"ט, ובתוך הנגמ"ש נמצאות כמויות גדולות של תחמושת ולכן יכולת השרידות שלו בשדה הקרב נחשבה לבעייתית. בדגמים המאוחרים יותר הוסיפו לכלי שכבות מיגון ריאקטיבי במטרה לשפר את עמידותו, למרות שמשקלו עלה ל-33 טון. יחד עם זאת, מבדיקות סטטיסטיות שנערכו בקרבות אמיתיים עולה כי הנגמ"ש יעיל יותר ממה שסברו מבקריו, ורק כלים מעטים נפגעו. בתקריות אש ידידותית במהלך מלחמת המפרץ צוותי הבראדלי שרדו יותר פגיעות מאשר צוותים של נגמ"שים מדגמים אחרים. למרות שמיכל הדלק של הבראלי ממוקם במרכז הכלי (ב-M113 הוא ממוקם בחלקו האחורי), עובדה שלכאורה הופכת אותו למסוכן יותר לצוות במקרה של פגיעה, ניסויים באש חיה הוכיחו כי שרידותו גבוהה יותר מזו של M113 המיושן.
במהלך מלחמת המפרץ השמידו נגמ"שי הבראדלי יותר רכבים עיראקיים משוריינים מאשר טנקי האברהמס. 20 כלים נפגעו, 3 על ידי פגיעות אויב ו-17 כתוצאה מאש ידידותית. 12 כלים נוספים ניזוקו, אולם לא הוצאו מכלל פעולה. על מנת להימנע מתקריות של אש ידידותית, הותקנו אמצעי זיהוי וסימון שונים, ביניהם גם סמן אינפרא-אדום לזיהוי הכלי בחשיכה. במלחמת המפרץ השנייה נפגעו מספר נגמ"שים מרקטות וטילי נ"ט כגון אר.פי.ג'י. שפגעו ביכולת התנועה שלהם, אולם האבדות בחיי אדם לא היו רבות שכן הצוות הצליח לצאת מהכלי לאחר הפגיעה. עד לתחילת שנת 2006 נפגעו 55 נגמ"שים במהלך הקרבות.
[עריכה] חימוש
הבראדלי מצויד בתותח 25 מ"מ מסוג M242. זהו תותח בעל קנה יחיד ומנגנון הזנה כפולה. לתותח צמודים שני ארגזי פעולה המכילים שרשירים של 70 ו-230 קליעים בהתאמה. 600 קליעים נוספים מאוחסנים בבטן הנגמ"ש. שני ארגזי הפעולה מאפשרים שימוש בשני סוגי קליעים שונים (נפיצים וחודרי שריון לדוגמה). במלחמת המפרץ הוכח כי קליעים חודרי שריון העשויים אורניום מדולל השמידו בהצלחה טנקי T-55 עיראקיים ואף טנקי T-72 מטווח קרוב.
בנוסף ישנו מקלע 7.62 מ"מ עם 2,200 קליעים המיועד נגד מטרות חי"ר. למטרות כבדות יותר (כגון טנקים) ישנו משגר טילי טאו על הסיפון. בדגמים המוקדמים של הנגמ"ש הותקנו שישה חרכי ירי המאפשרים ירי מנשק קל, אולם לאחר הוספת שכבות המיגון הריאקטיבי נותרו שני חרכים בלבד בגב הנגמ"ש. כל הדגמים מצוידים בשני משגרי רימוני עשן בעלי ארבע קנים המסוגלים לייצר מיסוך עשן אפקטיבי. באמצעות משגרים אלו ניתן לירות גם זיקוקים ואמצעים נגד מכ"ם כגון מוץ.
[עריכה] דגמים
[עריכה] M2 / M3
הדגם הבסיסי הראשון של הבראדלי, יוצר בשנת 1982. ניתן לזהותו על ידי משגר הטאו והמנוע המפיק 500 כ"ס. הדגמים הראשונים שיוצרו צוידו בוילון ציפה שהפך אותם לאמפיביים.
[עריכה] M2A1 / M3A1
דגם שיוצר בראשית שנת 1986, כולל משגר טילי נ"ט משופר מסוג טאו II ושכבת מיגון נגד טילי נ"ט.
[עריכה] M2A2 / M3A3
יוצרו בשנת 1988 וכללו מנוע 600 כ"ס משופר, שכבת מיגון פסיבי ושכבת מיגון ריאקטיבי. שונתה שיטת אחסון התחמושת בתוך הנגמ"ש במטרה למנוע פיצוץ שלה במקרה של פגיעה ישירה ולספק מיגון טוב יותר לאנשי הצוות.
[עריכה] M2A2 "סופה במדבר"
שיפור בדגם הקודם על בסיס לקחים שנלמדו במהלך מלחמת המפרץ. השינויים המרכזיים כללו תוספת כוונות לייזר, מערכת ניווט טקטית מבוססת GPS ומערכת מצפן דיגיטלית. על הנגמ"ש הותקנה מערכת הטעייה יעילה נגד טילי נ"ט מהדור הראשון (טילים מונחים באמצעות כבל) ומערכות פיקוד ושליטה ממוחשבות מתקדמות. כמו כן שונתה שוב אחסנת התחמושת בכלי והותקנה מערכת הדמייה תרמית לנהג.
[עריכה] M2A3 / M3A3
הדגמים החדישים של הבראדלי יוצרו בשנת 2000 והפכו את הכלי לדיגיטלי לחלוטין על ידי יכולת רכישת מטרות ובקרת אש אוטומטיות ומערכת ניווט מתקדמת. שופרה יכולת שרידות הכלי על ידי סדרת שינויים בשכבות המיגון של הנגמ"ש.
[עריכה] M6 "ליינבקר" (Linebacker)
דגם משופר של "סופה במדבר" שהוסב לנ"מ. משגר הטאו הוחלף במשגר טילי סטינגר בעל ארבעה קנים והוא יכול לירות תוך כדי תנועה. דגם זה אינו נמצא עוד בשימוש בצבא ארצות הברית.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Bradley IFV |
