בקר לחלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקר לחלב הן חיות מבויתות, בדרך כלל פרות, המטופחות לייצר כמויות גדולות של חלב.
תוכן עניינים |
[עריכה] בתקופה המודרנית
כיום משתמשים בעיקר בפרות לייצור חלב. החלב המופק מהפרות משמש להפקת מוצרים שונים, כגון, גבינה, יוגורט, חמאה, גבינת קוטג' וגלידה.
[עריכה] משק חלב
הבקר לחלב יכולים להימצא בעדרים בחוות שם הרפתנים מנהלים, מטפלים וחולבים את הפרות. עדרים אלה נעים בין בוטיקים קטנים בכמות של פחות מחמש פרות לסדר גודל של 25,000 פרות או יותר ברפתות ענק.
[עריכה] חיי הפרות
הוולדות מופרדים לפי מין העגל מיד לאחר ההמלטה. הפרות מיוחדות ביכולתן לייצר חלב ולכן העגלות (פרות צעירות), נחשבות בדרך כלל לבעלות ערך רב יותר מהעגלים, בהם נעשה שימוש אך ורק לייצור בשר ולהזרעה מלאכותית.
רוב העגלים מופרדים מאימם בתוך שעות ספורות מההמלטה. הפרדה זאת באה כדי לצמצם את הסכנה של העברת מחלה מהאם לעגל. החלב הראשון שהפרה מפיקה, נראה צהוב או כתום במקצת, וקרוי קולוסטרום. הוא עשיר בנוגדנים וגורמים מחסנים, ודרוש לעגל כדי לשרוד, אך לא ראוי לשימוש בני אדם. העגל צריך לינוק קולוסטרום בכמות השווה לכ-10% ממשקל גופו, ולשתות לפחות 2-4 ליטר קולוסטרום בתוך שתים עשרה שעות מההמלטה או שחייו עלולים להיות בסכנה. לעגל אין מערכת חיסונית חזקה ובשל כך הוא צריך לסמוך על הנוגדנים הנמצאים בקולוסטרום כדי לשרוד. בערך אחרי יומיים מההמלטה תתחיל הפרה לייצר חלב ראוי למאכל אדם.
פרות חולבות מניבות בממוצע 3-4 מחזורי תחלובה הנקראים "תחלובות" ונמשכים, כל אחד, כשנה. במהלך התחלובות מניבה פרה (ברפת החלב הישראלית) בממוצע 30 ליטר חלב ליום. פרות אשר אינן עומדות בפרמטרים מינימליים מבחינת רווחיות, או אשר סובלות מבעיות מתמשכות של פוריות, או הסובלות ממחלות או מפציעות קשות נשלחות בדרך כלל לשחיטה.
בתחילת כל תחלובה הפרה ממליטה ובסופה, לקראת מחזור התחלובה החדש, היא עוברת תהליך הנקרא "יבוש" ובו מפסיקים לחלוב אותה, ובמהלך תקופה של חודשיים, עד מועד ההמלטה הצפוי, גוף הפרה ורקמות העטין נבנים מחדש. כדי לצמצם מחלות העלולות להיגרם כתוצאה מהפסקת החליבה הפתאומית, עדיף לבצע את הייבוש כאשר תנובת הפרה נמוכה יחסית וכן נהוג בחלק גדול מהרפתות לבצע פעולות למניעת התפתחות מחלות כגון החדרת אנטיביוטיקה לעטין. כחודשיים לאחר ההמלטה, בעת שיא תנובת החלב שלה, נכנסת הפרה שוב למשטר של הזרעות מלאכותיות במטרה להשיג הריון. ההזרעה המוקדמת יחסית נובעת משיקולי רווחיות, אולם בפועל, בגלל מצבן הגופני הנגזר מתנובת החלב הגבוהה בעת ההזרעה, רבות מהפרות מתקשות להתעבר במועד המבוקש על ידי הרפתנים ויש פרות רבות המתעברות רק ארבעה וחמישה חודשים לאחר ההמלטה.
כדי שההזרעה תיקלט, יש לבצע אותה בזמן בו הפרה נמצאת ביחום ("דורשת" בלשון הרפתנים). הפרה מתייחמת אחת לשלושה שבועות. מסיבה זו, במיוחד בישראל, פרה ש"דורשת" בסופי שבוע יהיה קשה להזריע. לכן, אם יש להזריע את הפרה בתכיפות לעתים הפרה תעבור טיפול הורמונלי שמטרתו לשנות את זמני הביוץ. באופן דומה, טיפולים הורמונליים משמשים גם לטיפול בפרות בהן מחזורי הביוץ לא סדירים.
[עריכה] חליבה
| חלב פרה 3% שומן | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ערך תזונתי ל־100 גרם | |||||||||||||||||
| מים | 88 ג' | ||||||||||||||||
| קלוריות | 58 קק"ל | ||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||
חליבה היא כינוי לפעולה שעושה אדם לצורך הפקת חלב מנקבות יונקים, (לרוב פרות), לצורך שימושיו. רעיון זה מבוסס על מעשה היניקה של הצאצא, (התינוק אצל האדם או העגל אצל הפרה). באופן טבעי, משמש החלב כמזונו של היילוד בתקופה הראשונה לחייו. כדי לצרוך את החלב, היילוד יוצר בעזרת פיו מצב של ריק (ואקום) סביב הפטמה, שגורם לשריר הסוגר את הפטמה להפתח, ולחלב לזרום אל פיו. בהתמלא פיו חלב הוא עוצר את היניקה, בולע את החלב ולאחר מכן מחדש את יניקתו. התינוק או העגל מלווה את אמו בכל אשר תפנה ויונק ממנה כמויות קטנות, כשהיניקות מפוזרות על פני מרבית שעות היממה.
[עריכה] חליבה ידנית
מאז החל האדם להשתמש בחיות מניקות לצורך הפקת חלב, עד ראשית המהפכה התעשייתית, היה החלב מוצא מהפרה בדרך של חליבה ידנית. החליבה הידנית הייתה מבוצעת בדרך של סחיטה, כשבכל פעם נדרשו שתי פעולות לצורך קבלת החלב: הסחיטה הראשונית מטרתה לסחוט חלב מן העטין אל בריכת החלב שבפטמה, ופעולת הסחיטה השנייה מטרתה לסחוט את תכולת החלב שבפטמה (15-60 סמ"ק בכל פעם) אל מכל חלב. החליבה האנושית-ידנית היא רצופה ומתבצעת פעמים מעטות ביממה (לרוב שלוש), ובכמויות גדולות של חלב בכל פעם.
[עריכה] חליבה מכנית
-
ערך מורחב – חליבה מכנית
ב-1836 הומצא מכשיר החליבה הראשון. הוא היה מורכב מארבעה קטטרים, המוחדרים לפי-הפטמות, שחוברו בצינור גומי למכל חלב. מכונות אלו, כמו מכונות שהתבססו על הפעלת לחץ מכני על פטמת הפרה או שאיבה בואקום לא היו תמיד יעילות ואף גרמו לפגיעה בפטמת הפרה וברקמת העטין. כיום, מקובלת חליבה באמצעות של משאבת ואקום אוטומטית, המתחברת לעטיני הפרה באמצעות גביעים קשיחים מרופדים בשרוול גומי. החליבה הממוכנת, כמו גם שימוש בברירה מלאכותית, ומחזורי תחלובה תכופים סייעו בהגברת כמות החלב אותה ניתן להפיק מפרה. בחלק ממדינות העולם, אם כי לא בישראל, נתנו לפרות הורמונים, בעיקר הורמון גדילה, במטרה להגביר את תנובת החלב.
תפוקת החלב של פרה ברפת חלב מודרנית מגיעה ל-30 ליטר בממוצע ליום, בהשוואה לכ-11 ליטר ליום בשנות הארבעים של המאה העשרים.
[עריכה] פגיעות אפשריות בפרה
הייצור האינטנסיבי של חלב עלול לגרור שורה של בעיות בריאותיות המסבות לפרה סבל. פגיעות שכאלו באות לידי ביטוי בנזקים לעטינים או למערכת השלד. בגיל מבוגר, עטיני הפרה נוטים לצנוח בשל התרופפות הרצועות התומכות בהם, עד למידה בה הפטמות יגעו ברצפה, מצב שעלול להוביל לזיהום. בנוסף לכך, הצורך לסידן עבור החלב בימים הראשונים שלאחר ההמלטה, אם אינו מסופק על ידי הזנה נכונה, עשוי לגרום לקדחת חלב. במצב זה הפרה קורסת ונדרשת לעירוי של סידן.
