בל תשחית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בל תשחית הוא איסור בתורה על השחתת דבר שבני אדם יכולים להנות ממנו.
בספר דברים כתוב[1]: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ".
התורה אמנם מתארת מקרה של איסור כריתת עצים, אך חז"ל פרשו שמדובר בהשחתת כל דבר שיש בו תועלת[2], ואף שלא בזמן מצור[3]. לתוך ההגדרה של "השחתה", נכנסת כל פעולה המונעת מבני אדם להפיק הנאה מהחפץ, כגון הריגת בהמות[4],הכנסת חפצים מרובים לקבר המת (חפצים אלו נאסרים בהנאה)[5] ואפילו בעירה בלתי יעילה של נר[6]. הראשונים נחלקו האם השחתת חפצים מלבד עצים היא מדאורייתא או מדרבנן.
אילנות סרק שאינם מוציאים פירות, אינם נכללים באיסור, שכן כתוב בתורה בפירוש: "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת". אילן סרק מותר להשחית אפילו אם אין תועלת בכך.
איסור בל תשחית נאמר רק בדרך של קלקול והשחתה, אבל לא בדרך של תיקון. כך למשל, מותר לקצוץ עץ כדי למנוע נזק לאילנות אחרים שטובים ממנו, כדי שלא יכנס לשדה אחר, לצורך שימוש טוב יותר בחומר הגלם של העץ, או לצורך שימוש במקומו של העץ. כמו כן, מותר לקלקל גם לצורך הנאת הגוף, למשל כששורף כלים כדי להתחמם בהם, אם אין לו חומר בערה אחר.
על מי שמשחית חפצים מתוך כעסו אמרו חז"ל שהוא כעובד עבודה זרה[7].
[עריכה] טעם המצוה
טעם המצוה הוא שהשחתה היא קלקול העולם והפיכתו למקום פחות טוב. כך כותב בעל ספר החינוך[8]: "שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם"
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אליעזר מלמד, הלכות בל תשחית, באתר "ישיבה"
