בליזריוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלביוס בליזריוס (יוונית: Βελισάριος), (בערך: 565-500), מגדולי המצביאים הביזנטים, שהוביל את המערכה לכיבושה מחדש של הקיסרות הרומית המערבית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית דרכו
בליזריוס נולד ככל הנראה בגרמאניה (Germania), עיר קדומה ששכנה בדרום מערב בולגריה של ימינו, בשנת 505 למשפחה ממוצא יווני ותראקי.
עוד בצעירותו התגייס בליזריוס לצבא הביזנטי ושימש כאחד משומרי ראשו של הקיסר יוסטיניוס הראשון. לאחר מותו של הקיסר בשנת 527 ועלייתו לשלטון של אחיינו יוסטיניאנוס הראשון בליזריוס מונה לפקד על כוחות הצבא שהיו מוצבים בגבולה המזרחי של האימפריה והוטל עליו להדוף את התקפותיהם של הסאסאנים, למרות היותו במיעוט מספרי הוא הצליח להביס את הפרסים וכך בפעם הראשונה נתן ביטוי לכישרונו הצבאי.
בליזרוס המשיך לפקד על הצבא כנגד הפרסים גם במהלך המלחמה האיברית, הוא הצליח להביס את הפרסים בקרב דרה שהתרחש בשנת 530 אולם שנה לאחר מכן הובס על ידם בקרב קליניקום. כישלונו בקרב הוביל למו"מ שבסופו נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לפרס.
כתוצאה מהסכם השלום בליזריוס הוחזר לקונסטנטינופול בשנת 532 והיה הקצין בעל הדרגה הגבוה היותר בבירה. עם פריצת מהומות ניקה בשנת 532, שאיימו על שלטונו של יוסטיניאנוס, בליזריוס הוביל את חייליו בדיכוי המורדים תוך שהוא טובח 30,000 מהם.
[עריכה] המלחמה כנגד הונדלים
יוסטיניאנוס החל להכין את צבאו לקראת מלחמה כנגד הממלכה הונדלית בשנת 533 כתוצאה מפשיטות ונדליות על ערים ביזנטיות, השינוי בהנהגה הפוליטית שבגינו הונדלים הפכו עוינים לביזנטיון, הרדיפה הדתית שחלק מן הנוצרים הניקיאים סבלו תחת הונדלים האריאנים ורצונו להשתלט על אזור צפון אפריקה.
בליזריוס מונה לפקד על הכוחות הביזנטים במערכה, הוא נחת בקרב העיר לפטיס מגנה והחל לעשות את דרכו לעבר הבירה הונדלית קרתגו. בקרב קרתגו כוחותיו של בליזריוס פגשו את הונדלים בראשותו של מלכם גלימר ובקרב שהתחולל בליזריוס הביס את הונדלים והצליח לכבוש את קרתגו, מאוחר יותר הוא הביס את גלימר שוב בקרב טריקמרום וכתוצאה מכך גלימר נכנע בשנת 534.
כתוצאה מניצחונו של בליזריוס הפרובינקיות בצפון אפריקה חזרו לשליטה רומאית. בליזריוס עצמו קיבל כבוד חסר תקדים, הוא מונה לקונסולאט וזכה לחגוג טריומף למרות שלא היה בן למשפחה הקיסרית.
[עריכה] המלחמה כנגד האוסטרוגותים
הצלחתו של בליזריוס עודדה את הקיסר והוא היה נחוש לכבוש מחדש את הקיסרות הרומית המערבית. בליזריוס יצא למלחמה בשנת 535 כנגד הממלכה האוסטרוגותית, הוא הצליח לכבוש את סיקיליה ופלש בהצלחה לאיטליה, כעבור שנה הוא הצליח בכיבושה מחדש של רומא ונאפוליס (כיום נאפולי).
בליזריוס תגונן בהצלחה מפני התקפה אוסטרוגותית על רומא בשנת 537 והצליח לכבוש את מדיאולנום ( כיום מילאנו), הבירה האוסטרוגותית ברוונה כבשה על ידי בשנת 540 תוך שהוא מצליח לשבות את המלך האוסטרוגותי ויטיגס.
בנקודה זאת בליזריוס הוחזר על ידי יוסטיניאנוס למזרח כדי להתמודד עם פלישה פרסית לסוריה לאחר שנתיים של מלחמה שבהם הוא לא הצליח להביס את הפרסים הביזנטים הצליחו להגיע להסכם שלום שבו הפרסים מתחייבים להימנע מהתקפות על השטחים הביזנטים במשך חמשת השנים הבאות.
בליזריוס חזר לאיטליה בשנת 544 ונוכח לדעת שהמצב הצבאי השתנה בהיעדרו, מלכם החדש של האוסטרוגותים טוטילה הצליח לכבוש מחדש את רומא וצפון איטליה. בליזריוס הצליח לכבוש את רומא לזמן קצר אולם בעקבות העדר אספקה ותגבורת המלחמה המחודשת כנגד האוסטרוגותים נכשלה, ייתכן שדברים אלו נמנעו ממנו בכוונה על ידי הקיסר שחשש מכוחו הגובר. כתוצאה מן הכישלון בליזריוס פוטר בשנת 549 והוחלף במצביא נרזס שהצליח לסיים את המלחמה כנגד האוסטרוגותים בהצלחה. הוא פרש משירות צבאי בשנת 551.
[עריכה] אחרית חייו
פרישתו של בליזריוס באה לקיצה בשנת 559, בשנה זה ההונים חצו את הדנובה ופלשו לאימפריה תוך שהם מאיימים על הבירה קונסטנטינופול. יוסטיניאנוס מינה אותו למפקד הצבא הביזנטי ולאחר שורה של מערכות מוצלחות הוא הצליח לדחוק את רגלי הפולשים מעבר לדנובה.
גורלו של בליזריוס לא שפר עליו בימי האחרונים, הוא הועמד למשפט באשמת שחיתות בשנת 562. למרות שככל הנראה האשמות היו מפוברקות הוא הורשה ורק כתוצאה מחנינתו של הקיסר הוא לא גמר את ימיו בית הסוהר.
בליזריוס מת בשנת 565, כיום הוא זכור כאחד המצביאים המזהירים ביותר בהיסטוריה הביזנטית שתודות להנהגתו הצבאית האימפריה הרומאית אוחדה תחת שלטון אחד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בליזריוס |
- פרוקופיוס, ההיסטוריה הסודית, ספרים 1-5 שעוסקים בבליזריוס
