בד רליג'ן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בד רליג'ן

מקור	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות	1980-1984, 1986—כיום
סוגה	פאנק רוק
חברת תקליטים	Epitaph\Atlantic
חברי ההרכב	גרג גרפין ברט גורוויץ ג'יי בנטלי גרג הסטון בריאן בייקר ברוקס וואקרמן

בד רליג'ן (אנגלית: Bad Religion) היא להקת פאנק (Punk) שצמחה מתוך סצינת ההארדקור פאנק של לוס אנג'לס של תחילת שנות ה-80, היוותה נדבך משמעותי בהתחדשות הפאנק רוק בסוף שנות ה-80 וזכתה להצלחה מסחרית באמצע שנות ה-90.

הלהקה ידועה במיוחד בשל המחאה החברתית המובעת לעתים רבות בדרך מטאפורית בשיריהם, העוסקים הן במישור האישי והן במישור החברתי-פוליטי. על אף שם הלהקה (בעברית - "הדת הרעה"), רוב השירים עוסקים בחירות פוליטית ופחות באתאיזם.

[עריכה] היסטורית הלהקה

עטיפת האלבום How Could Hell Be Any Worse?

עטיפת האלבום Suffer

עטיפת האלבום Stranger Than Fiction, האלבום האחרון שהוקלט עם גורוויץ' עד 2002

[עריכה] השנים הראשונות

הלהקה החלה את דרכה ב-1980, כשאז נכחו בה שלושה חברים מההרכב הנוכחי ומתופף נוסף. בשנת- 1981 הוציא ההרכב את אלבום ה- EP הראשון, ששמו היה כשם הלהקה. בעזרת הלוואה כספית מאביו, הקים גיטריסט הלהקה ברט גורוויץ את חברת התקליטים Epitaph (בעברית "כתובת על מצבה"), על מנת להוציא ולקדם את התקליט הראשון.

בשנת 1982 הוציאה הלהקה את האלבום המלא הראשון שלה, "How Could Hell Be Any Worse?". אלבום שהתאפיין בהארדקור פאנק, ומקצבים מהירים. באלבום הזה החלה הלהקה לחזק את קשריה עם הגיטריסט גרג הסטון, חבר בלהקת הארדקור פאנק נוספת מלוס אנג'לס באותה תקופה, ה-Circle Jerks, שאף השתתף באלבום וביצע סולו גיטרה בשיר "Part III". מאוחר יותר הצטרף הסטון כחבר רשמי בלהקה.

בשנת 1983 הוציאה הלהקה אלבום נוסף - "Into The Unknown" ("אל תוך הלא ידוע"), אשר כל השירים בו נכתבו על ידי סולן הלהקה גרג גראפין. האלבום החדש היה שונה לגמרי מאלבום ההארדקור פאנק שהוציאה הלהקה שנה לפני כן, שיריו היו בקצב איטי בסגנון רוק מתקדם, ולוו בנגינת הסינטיסייזר של גראפין. האלבום נחל כישלון, אכזב את חובבי הלהקה ואף הוביל לפרישתם של חברים מהלהקה. כיום זהו האלבום היחידי שלא מודפס ובשל כך הפך להיות פריט לאספנים.

בשנת 1984 ביוזמתו של גרג הסטון התאחדה הלהקה, יחד עם גרג גראפין וחברי להקת Wasted Youth. בהמשך לאיחודם, הקליטה הלהקה אלבום EP חדש, בשם "Back To The Known" ("בחזרה אל הידוע"). שם האלבום והמוזיקה בו, רמזו על שובה של הלהקה לפאנק-רוק, אך המקצבים היו איטיים יחסית לאלו שאפיינו את האלבום הראשון. זמן קצר לאחר הפצת האלבום התפרקה הלהקה בשנית.

[עריכה] איחוד מחדש

לאחר שנתיים , בשנת 1986, ניסה גראפין לאחד את הלהקה בשנית. ג'יי בנטלי, באסיסט הלהקה, הסכים לחזור ולנגן בהופעה אחת, ואחריה החליט להישאר. בנוסף חזר ללהקה גם ברט גורוויץ, הגיטריסט של הלהקה וכך בהרכב מלא חזרה להקליט. בשנת 1988 יצא לאוויר העולם אלבומם החדש - "Suffer", אלבום ראשון מתוך שלושה הנחשבים בעיני המעריצים ליצירות המופת של הלהקה (יחד עם "No Control" מ-1989 ו-"Against The Grain" מ-1990). באלבום זה ובשני הבאים אחריו באו לידי ביטוי האלמנטים המתבטאים בהארדקור-פאנק המלודי והמהיר שלה, שעם הזמן החל להיות מזוהה כמרכיב עיקרי בפאנק הדרום קליפורני.

בשנת 1991 הוציאה הלהקה אלבום אוסף, "80-85", שכלל את האלבומים הראשונים של הלהקה (ללא האלבום שלא צלח). בימים אלו אלבום האוסף לא משווק יותר ובמקומו פורסמה גרסה חדשה של אלבומה הראשון של הלהקה ועליו כל השירים שמופעים ב"80-85". לקראת הקלטת האלבום "Generator", בשנת 1992 עזב המתופף פיט פיינסטון את הלהקה ובמקומו הצטרף מתופף חדש - בובי שאייר, שליווה את הלהקה לאורך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000.

[עריכה] הצלחה במיינסטרים

עם כניסתם של הרוק האלטרנטיבי והגראנג' לתודעת המאזינים ולמיינסטרים, עזבה הלהקה את חברת Ephitaph (השייכת לגיטריסט הלהקה) והצטרפה לחברת התקליטים הגדולה Atlantic Records. תחת הלייבל החדש הקליטה הלהקה את אלבומה הבא, "Recipe For Hate" בשנת 1993. באותה שנה הלהקה הקליטה שיר נוסף לפסקול הסרט מוכרים בלבד של הבמאי קווין סמית'. בשנת 1994 הקליטה הלהקה את האלבום "Stranger Than Fiction", שמספר להיטים ממנו שודרו ב-MTV. אחד מהם היה השיר "21st Century Digital Boy", שהופיע לראשונה בתקליטם מ-1990, "Against The Grain". זמן קצר לאחר הקלטת האלבום עזב ברט גורוויץ, הגיטריסט, את הלהקה לטענתו בגלל הזמן הרב שהשקיע בהפקת אלבום ללהקת אופספרינג שחתמה על חוזה עם חברת התקליטים שלו. גורוויץ ומעריצים של הלהקה האשימו אותה בהתמסחרות בשל מעברה לחברת התקליטים המצליחה יותר.

עקב הפרידה התפתחה יריבות בין הלהקה ובין גורוויץ ואף חילופי הקנטות, כאשר הלהקה הקניטה את גורוויץ על עברו כמכור להרואין וגורוויץ החזיר משלו כאשר חבר ללהקת The Derdevils והקליט עמם את השיר "Hate You" (שונא אותך). הלהקה המשיכה לנגן, גורוויץ הוחלף בבריאן בייקר (לשעבר חבר בלהקות הארדקור פאנק נוספות) ומאחר שגורוויץ היה אחד משני כותבי המילים של הלהקה, עתה גראפין, סולן הלהקה, כתב את מרבית המילים.

הלהקה המשיכה ללא גורוויץ והקליטה בשנת 1996 בחברת התקליטים Atlantic אלבום חדש בשם "The Gray Race". על אף שגרג גראפין כתב את כל השירים לבדו, כמו בתקליט הכושל מ-1983, האלבום זכה להצלחה רבה. שנה מאוחר יותר יצא תקליט ההופעה החיה - "Tested" ולאחריו שני אלבומים נוספים, שלא זכו להצלחה רבה. עם דעיכת ההצלחה, עזבה הלהקה את חברת התקליטים הגדולה Atlantic וחזרה לחברת הבית שלהם, Epitaph, וגם לשיתוף פעולה עם בעליה, הגיטריסט ברט גורוויץ.

בשנת 2002, כשהם מצוידים במתופף חדש, ברוקס ווייקרמן (לשעבר חבר בלהקת Suicidal Tendencies), אשר החליף את שאייר (שפרש בגלל בעיות בריאות), הוציאה הלהקה את "The Process Of Belief", שכלל מקצבי פאנק-רוק מהירים וב-2004 את "The Empire Strikes First". בשנת 2006 הוציאה הלהקה DVD המכיל הופעה חיה מסוף 2004, קטעי וידאו ושירים וכן ראיונות עם חברי הלהקה בהן גורוויץ אומר שאלבומה הבא של הלהקה יהיה כפול באורכו.

ב10 ביולי 2007 יצא לאור "New Maps of Hell", האלבום ה-14 במניין אלבומי האולפן של הלהקה.

[עריכה] פרויקטים נוספים של חברי הלהקה:

בריאן בייקר, כאמור, היה חבר במספר להקות פאנק-רוק ומטאל, לאורך שנות ה-80 וה-90, ביניהן: Minor Threat, Meatmen, Government Issue, Junkyard, Doggie Style, Dag Nasty. השמועה אומרת אף שחברי R.E.M. הציעו לבייקר הזדמנות להצטרף אליהם, אך הוא בחר לנגן עם Bad Religion.

גרג הסטון ידוע גם כגיטריסט להקת ההארדקור-פאנק Circle Jerks, וניגן עם Red Cross בתחילת דרכם.

ג'יי בנטלי שימש מספר פעמים באסיסט מחליף ללהקת T.S.O.L., בתחילת שנות ה-80.