אפמינונדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אפמינונדס (ביוונית: Eπαμεινώνδας')‏ (418 - 362 לפנה"ס) מצביא ומדינאי תבני. אפמינונדס היה בין האחראים להעברת ההגמוניה ביוון העתיקה מידיה של ספרטה לידיה של תבאי. בתהליך זה היה אחראי על יצירת ערי-מדינה חדשות, שחרור חלק מההלוטים המסנים והמצאה של טקטיקות חדשות. ההגמוניה התבאנית לא נמשכה זמן רב ועם מותו בקרב ירדה ממעמד הבכורה.

תוכן עניינים 1 הרקע לפועלו 1.1 נעוריו 1.2 המלחמה הקורינתית 2 הקשר התבני ושחרור קדמאה 3 קרב לאוקטרה וטקטיקה חדשה 4 אפמינונדס בשיאו 4.1 המסעות הראשונים לפלופונסוס 4.2 המערכות המאוחרות וקרב מנטינאה 5 הערות שוליים 6 ראו גם

[עריכה] הרקע לפועלו

ערך מורחב – תולדות יוון הקלאסית

אפמינונדס חי בתקופה סוערת בתולדות תבאי ויוון כולה. הוא נולד בעת המלחמה הפלופונוסית, האדירה במלחמות יוון הקלאסית. נעוריו ושנות ה-20 של חייו עברו עליו במהלך המלחמה הקורינתית שכתוצאה ממנה פורקה הליגה בויוטית והאקרופוליס של תבאי נתפס על ידי הספרטנים. אמפמינונדס היה הכוח המניע מאחורי המלחמה נגד ספרטה שהרעידה את העולם היווני כשהצבא הספרטני הובס בפעם הראשונה מזה כמה מאות שנים. אפמינונדס היה אחראי לשבירת ההגמוניה הספרטנית והעברתה לידי תבאי. ההגמוניה התבאנית לא האריכה ימים ועם מותו בקרב של אפמינונדס חלפה מהעולם. העולם היווני שקע במלחמות חדשות שהקיזו את דמן של ערי המדינה היווניות, עד שאיבדו את כוחן לטובת ההגמוניה של הממלכה המקדונית בהנהגתו של פיליפוס השני דור אחר אחרי הסתלקותו של אפמינונדס מהעולם.

[עריכה] נעוריו

אמפמינונדס נולד למשפחת אצולה מפורסמת בתבאי שירדה מנכסיה, אך למרות הקשיים הכלכליים, קיבל העלם חינוך מעולה. עם מחנכיו הרבים נמנו מורים מעולים למוזיקה ולריקוד. מדריך הפילוסופיה שלו היה ליזיס, אחרון הפילוסופים הגדולים של האסכולה האפלטונית. אמפמינונדס העריץ את ליזיס ולפילוסוף זה הייתה השפעה רבה על הנער ועל עיצוב אישיותו.

בדומה למצביאים גדולים אחרים של העת העתיקה, אפמינונדס לא הסתפק בלימודים אקדמיים, אלא השקיע באמוני ספורט. אפמינונדס נודע כלוחם עשוי ללא חת ואשף בשימוש בכלי נשק.

אפמינונדס נולד בתקופה סוערת בתולדות יוון העתיקה. ילדותו עברה בעת המלחמה הפלופונסית. כשמלאו לו 14 ניצחה ספרטה את אתונה במאבק האיתנים על ההגמוניה בעולם היווני. אחרי ניצחונם, הכירו כל ערי המדינה ביוון בהגמוניה הספרטנית. תבאי, שהייתה בעלת בריתה של ספרטה במלחמה ביקשה לנצל את הניצחון לטובתה ולהגדיל את השפעתה בבויוטיה. שאיפה זו הביאה אותה לעימות מול ספרטה.

[עריכה] המלחמה הקורינתית

כ-10 שנים לאחר תום המלחמה הפלופונסית פרצה מלחמה חדשה ביוון - המלחמה הקורינתית. ספרטה מצאה את עצמה נלחמת נגד בעלי בריתה לשעבר. המלחמה התנהלה ללא הכרעה מספר שנים, אך בסופה, התערבה מממלכת פרס לצד ספרטה ונחתם חוזה המלך שהכיר באופן רשמי בהגמוניה הספרטנית ביוון. הליגה הבויוטית, שתבאי הייתה מנהיגתה זה זמן רב, פורקה.

בשנת 382 לפנה"ס עבר כוח חלוץ ספרטני צפונה, במלחמה נגד אולינתוס, דרך בויוטיה והפולימרכוס התבני לאונטיאדס פנה אל המצביא הספרטני פויבידס וביקש לנצל את התוהו ובוהו שתבאי הייתה נתונה בו ולמסור את קדמאה, האקרופוליס של תבאי לידי הספרטנים. הספרטני הסכים ברצון והמצודה עברה לשליטה ספרטנית וחיל מצב ספרטני שוכן בה. בנוסף לכך, ננקטו אמצעים אלימים נגד הסיעה האנטי ספרטנית. חלקה גורש מהעיר וחלק אחר נטבח. ניצול המצב הפנימי הקשה של תבאי השניא את השלטון הספרטני על התבנים והיה פתח לרגשי זעם ואף רצון עז לנקמה מצידה של בעלת ברית לשעבר.

[עריכה] הקשר התבני ושחרור קדמאה

במהלך השנים, הסיעה הפרו-ספרטנית בתבאי המשיכה להתנכל לסיעה היריבה ורדפה אותה אפילו בגלותה. הסיעה האנטי ספרטנית התארגנה מחדש באתונה. הם קשרו קשר עם נאמניהם בספרטה ובעזרתם חדרו, בראשות פלופידס, אל העיר בדצמבר 379. אפמינונדס שהיה מנאמני הסיעה האנטי ספרטנית לא גורש מהעיר. עם הזמן, מעמדו עלה והוא ניצל אותו על מנת לאמן קבוצות של צעירים פטריוטים. עם בוא הקושרים השתלטו חניכיו על מחסני הנשק. בעזרת גיס קטן של אתונאים שבאו לתמוך בתבנים הצליחו הקושרים לכתר את הספרטנים בקדמאה. למחרת אפמינונדס וגורגידס הציגו את פלופידס ואנשיו כמשחררי תבאי מהעול הפרסי. חיל המצב שלח אותות מצוקה לחילות מצב ספרטניים שהיו בסביבה, אך התבנים מנעו את כניסתם לעיר. מפקד המצודה הספרטני חשש לחייו וביקש להכנע ולצאת את העיר.

קלאומברוטוס נשלח להשיב את המצב לקדמותו, אך לא העז להיכנס לקרב גלוי והתבנים שמרו על עצמאותם. כתוצאה מכישלון מסע המלחמה הספרטני, הצליחו התבנים להחיות את הליגה הבויוטית בראשותם ב-374 לפנה"ס. המלחמה נמשכה 8 שנים (378 עד 371). הספרטנים ניסו להשיב את המצב לקדמותו ופלשו מספר פעמים לבויוטיה, אך ללא תוצאות כלשהן. הצדדים העייפים ביקשו לחתום על חוזה שלום וכמעט כל בעלי הברית של התבנים חתמו על החוזה החדש. אפמינונדס, שהיה שליח התבנים, סירב לחתום על החוזה בגלל הסירוב הספרטני להכיר בכינונה המחודש של הליגה הבויוטית.

[עריכה] קרב לאוקטרה וטקטיקה חדשה

ערך מורחב – קרב לאוקטרה

התבנים היו במצב קשה. לא רק שהם נשארו לבד מול ספרטה והליגה הפלופונסית האדירה, אלא כל בעלי בריתה, למעט התסלים, נטשו אותם. יתרה מכך, הליגה האתונאית הבטיחה בחתימתה על חוזה השלום להגיש עזרה לספרטה במידה ומעשי האיבה יפרצו מחדש. הספרטנים היו בטוחים בניצחונם ולא המתינו לכינוס כל הכוחות שעמדו לרשותם, אלא שלחו צבא חזק בן 10,000 הופליטים, מתוכם לפחות 2,000 לקאדמונים (700 ספרטנים והיתר פרויוקים) ו-1,000 פרשים לבויוטיה. התבנים הופתעו ולא הצליחו לכנס, אלא 6,000 הופליטים ו-600 פרשים.

בקרב, אפמינונדס חילק את צבאו באופן לא שווה וחיזק את אגפו הימני: עד כה, נהגו לסדר את ההופליטים בקו אחד בלי לחזק את אחד האגפים. היו, אמנם, מקרים יוצאי דופן כמו קרב מרתון, אך זאת הייתה פרקטיקה לא מקובלת. בנוסף לכך, אפמינונדס ריכז באגף זה את בכירי לוחמיו וסידר אותם בעומק של 50 חיילים לעומת סידור רגיל של 8 חיילים. היה זה חידוש טקטי מהפכני כי עד אז כמעט שלא יצרו יתרון מקומי. בעזרת תחבולה זו, הצליח אפמינונדס למוטט את החיילים הספרטנים שעמדו מולו.

בהתחלה היוונים לא עיכלו את גודל התבוסה הספרטנית: הייתה זו הפעם הראשונה מזה מאות שנים שצבא ספרטני הפסיד בקרב יבשתי לצבא קטן ממנו. יתרה מכך, התבוסה באה כתוצאה מהתמוטטות המערך הספרטני ולא המערך של בעלי בריתם. כשהיוונים קלטו את גודל התבוסה, התערער מאוד מערך הבריתות הספרטני וחדלו להתייחס לספרטה כאל הגמון. בשנים הבאות אפמינונדס פלש מספר לפלופונסוס, ואפילו העז לאיים על ספרטה עצמה ושרף חלק מהכפרים שהיו שייכים לה.

[עריכה] אפמינונדס בשיאו

[עריכה] המסעות הראשונים לפלופונסוס

כתוצאה מהתבוסה הספרטנית בקרב לאוקטרה פולייס רבים שהיו כפופות לשליטתם רצו לפרוש מהברית הפלופונסית. הצרה הראשונה באה מארקדיה, שהייתה לפני כן חברה נאמנה בברית הפלופונסית: בני מנטינאה התאחדו והקימו את עירם. הספרטנים ניסו להתערב, אך ללא הועיל. יתרה מכך, הארקדים ביקשו את עזרת התבנים נגד הספרטנים. התבנים נענו ברצון ואפמינונדס יצא בדצמבר 370 לפלפונסוס בראש הצבא התבני.

בפעם הראשונה מזה דורות רבים צבא זר דרך על אדמת לאקוניה. אש ותמרות עשן פשטו במולדת הספרטנית. היהירות הספרטית הייתה גדולה עד כדי כך, שעירם לא הייתה אפילו מוגנת בחומה. ייתכן שאפמינונדס היה יכול לכבוש את ספרטה, אך הוא החליט על פעולה קלה יותר: הרס החקלאות שעליה הייתה מבוססת הכלכלה הספרטנית. נוכחותו על אדמת לאקוניה גרמה לעריקה רבתי של פרויוקים והלוטים. אפמינונדס הגדיל לעשות וחידש את מסניה שהייתה חלק מהמדינה הספרטנית כבר כמה מאות שנים. בדרך זו הפסידו הספרטנים כמחצית משטחם. יתרה מכך, נוכחות מדינה עוינת בעורפם גרמה לכך שהיו חייבים לשמור חלק מצבאם בעתודה נגד מסניה. אתונה שחששה מהתגברותה של תבאי כרתה ברית הגנה עם ספרטה ואפילו שלחה כוח סיוע, אך הוא איחר את המועד.

בשנה הבאה (369 לפנה"ס) שוב יצאה קריאה מבעלות בריתה של תבאי בחצי האי הפלופונסי לעזרה. שוב יצא אפמינונדס לעזרתם. התבנים פרצו את ביצורי האיסתמוס וחברו לבעלי בריתם. מסע זה היה מכאיב לא פחות מקודמו: נראה שבשנה זו.^[1] זו נוסדה מגלופוליס - בירת הליגה הארקדית שנוסדה זה מכבר על פי מתכונת הליגה הבויוטית.

[עריכה] המערכות המאוחרות וקרב מנטינאה

על אף הצלחותיו, לא נבחר אפמינונדס למשרה כלשהי בשנה העוקבת. אי שקט שרר ביוון. סכסוכים מקומיים פרצו בכל רחבי יוון ומלך פרס החליט לשנות את טעמו: במקום ספרטה, תבאי הוסמכה מטעמו לשמור על תנאי חוזה המלך. בסכסוכים קטנים נהרג חברו ובעל בריתו רב העוצמה פלופידס.

בשנת 362 קראה הליגה הארקדית תיגר על ההגמוניה של תבאי. התבנים החליטו להגיב ושלחו את אפמינונדס פעם נוספת לחצי האי. מדינות חצי האי התפצלו - חלקן תמכו בתבאי וחלקן בספרטה. בקרב מנטינאה שהיה שיא מסע מלחמה זה, כל צד הצליח לקבץ כ-30,000 חיילים. הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה, אך אפמינונדס נהרג ויחד איתו שקעה גם ההגמוניה התבנית. התבנים חזרו למדיניותם הישנה והתרכזו בענייני בויוטיה בלבד.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, תשנ"ח, ע"מ 452.

[עריכה] ראו גם

• הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית
• הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית