אינדפנדיינטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אינדפנדיינטה

מידע כללי
כינוי	Los daiblos rojos (השדים האדומים), Rey de Copas (מלכי הגביעים), El Orgullo Nacional (גאווה לאומית)
תאריך ייסוד	1 בינואר 1905
אצטדיון	אסטאדיו ליברטדורס דה אמריקה דובלה ויסרה אבז'נדה, ארגנטינה (57,098)
בעלי הקבוצה	{{{בעלים}}}
נשיא	חוליו קומפרדה
יו"ר	{{{יו"ר}}}
מנכ"ל	{{{מנכ"ל}}}
מאמן	קלאודיו בורגי
ליגה	ליגת העל הארגנטינאית
תארים
מספר אליפויות	16
מספר גביעים	17
תארים אחרים	{{{תואר אחר}}}
תלבושת
תלבושת בית 　 תלבושת חוץ

מועדון הספורט אינדפנדיינטה (בספרדית: Club Atlético Independiente) הוא מועדון ספורט ארגנטינאי המפורסם בעיקר בשל קבוצת הכדורגל שלו. הקבוצה משחקת בהליגה הארגנטינאית הראשונה ומייצגת את שכונת האבז'נדה מאזור Gran Buenos Aires (בואנוס איירס רבתי). הקבוצה ידועה בכינוייה los Diablos Rojos (השדים האדומים) או Rey de Copas (מלכי הגביע) וזכתה ב-14 אליפויות ארגנטינה, מה שמממקם אותה כקבוצה השלישית בגדולתה במדינה אחרי ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס, 7 גביעי ליברטדורס, כולל רצף מרשים של 4 זכיות רצופות בין השנים 1972 ל1975.

אינדפנדיינטה הגיעה ל-17 זכיות בגביעים בינלאומיים כולל: 3 גביעי אינטראמריקנה ו-2 גביעים ביניבשתיים (ניצחונות על יובנטוס וליברפול).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 השנים הראשונות 1.2 1920 1.3 1930 - 1950 1.4 1960 - 1980 1.5 1990 - היום 2 האצטדיון 3 הדרבי של האבז'נדה 4 תלבושת 5 מידע 6 תארים 6.1 תארים מקומיים 6.1.1 עידן חובבני 6.1.2 עידן מקצועני 6.2 תארים בינלואמיים 6.3 טורנירים נוספים 7 סגל 07/08 7.1 העברות 2007/2008 8 שחקנים בתקופת השאלה 9 שחקני עבר 10 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

המועדון נוסד בתחילת המאה בבואנוס איירס על ידי קבוצת עובדים אשר החליטה לקרוא למועדון "לה מאיפו בנפילד" (Maipú Banfield), ב-4 באוגוסט 1904, אחרי תקופה בה הסתירו המייסדים את הקמת הקבוצה ממעסיקיהם, החליטה הקבוצה לקרוא לעצמה "אינדפנדיינט" (בלטינית: עצמאי). ב-1 בינואר 1905 הוכרה הקבוצה והוקמה בצורה מסודרת, מייסדי המועדון החליטו לשנות את שמה וקראו לה אינדפנדיינטה (בלטינית: עצמאות).

[עריכה] השנים הראשונות

אינדפנדיינטה החלה לשחק בליגה השנייה והשלישית החובבנית וזאת משום שבליגה הראשונה הורשו לשחק הקבוצות שהוקמו לפני תחילת המאה. ב-9 ביוני 1907 שיחקה אינדפנדיינטה את משחקה הראשון מול היריבה ראסינג קלוב, משחק בו אינדפנדיינטה ניצחה בתוצאה 3-2. מספר שנים מאוחר מאוחר יותר (1912), הזמינה ההתאחדות הכדורגל הארגנטינאית את אינדפנדיינטה לשחק בליגה הראשונה.

[עריכה] 1920

לפני הקמת אצטדיון "הדובלה ויסרה", משחקיה של אינדפנדיינטה נערכו במגרש המרכזי של האבז'נדה, שנקרא ה"קורקוריטה" עד שנת 1923 (לאחר מכגן נקרא "אצטדיון אבז'נדה"). אינדפנדיינטה זכתה באליפות פעמיים במהלך העידן החובבני (1922 ו1926), בתקופה זו, חלוצי הקבוצה, מנואל סנואה וריימנדו אורסי, היו כוכבי הקבוצה. אורסי היה גם לנציג הראשון של אינפנדיינטה שעבר לשחק באירופה לאחר שהצטרף ב-1928 ליובנטוס האיטלקית. מאוחר יותר הצטרף אורסי לנבחרת האיטלקית וזכה עימה במונדיאל 1934.

[עריכה] 1930 - 1950

אינדפנדיינטה הייתה לזוכה הראשונה בתואר האליפות בארגנטינה בעידן המקצועני ב-1938, היא שבה וזכתה באליפות גם ב-1939.

ארסינו אריקו, הכובש המצטיין בתולדות הליגה הארגנטינאית, היה חלוץ הקבוצה באותן שנים וזכה בתואר מלך השערים של הליגה פעמיים (ב-1937 וב-1939).

[עריכה] 1960 - 1980

אינדפנדיינטה החלה את שנות השישים עם זכייה באליפות, היא זכתה שוב באליפות ב-1963. באותה עת, היו לקבוצה מעל 4500 חברי מועדון, כמות שנחשבה לגדולה באותן שנים.

שנת השיא של הקבוצה הייתה ב-1964 אז הפכה אינדפנדיינטה לקבוצה הארגנטינאית הראשונה שזוכה בתואר גביע הליברטדורס, אינדפנדיינטה שמרה על תוארה גם בשנת 1965.

בשנת 1967, זכתה הקבוצה באליפות הנסיונל. הקבוצה הייתה מבין הקבוצות האחרונות שהשתמשמו במערך של 2-3-5 (שתי שחקני הגנה, שלוש קשרים וחמשה חלוצים).

שנות ה-70 היו מוצלחות מבחינת הקבוצה, היא זכתה בתארים רבים בשנות ה-70 שהיו שנות הזוהר של המועדון ביניהם תואר האליפות מטרופוליטנו ב- 1970 ו-1971, גביע ליברטדורס ב-1972, 1973, 1974 ו-1975, הגביע הביניבשתי ב-1973 וגביע אינטר-אמריקנה בשנים 1973, 1974 ו-1976.

ריקרדו בוצ'יני, שהתפרסם בזכות יכולת המסירה שלו (מסירותיו זכו לכינוי "מסירות בוצ'יניות"), היה הכוכב בשנים אלו. הוא שיתף פעולה עם דניאל ברטוני והשניים הרכיבו צמד ההתקפה שנחשב לאחד הטובים בעולם.

למרות הישגיה המרשימים של הקבוצה בעת ששיחקו בה, המשחק הזכור ביותר מאותה תקופה היה בגמר של אליפות הנסיונל בשנת 1978 מול קבוצת טאז'רס מהעיר קורדובה. המשחק הראשון נערך ב-25 בינואר נערך באצטדיונה של אינדפנדיינטה והסתיים בתיקו 1:1, במשחק הגומלין בקורדובה הצליחה טאז'רס לעלות ליתרון 1:2 כשנותרו 15 דקות לסיום. בעקבות השער, התפתח ויכוח בין שחקני הקבוצה לשופט המשחק בסיומו הרחיק השופט שלושה שחקנים. למרות שנותרה עם 8 שחקנים בלבד ונותרו דקות אחדות לסיום המשחק,הצליחה אנדפנדיינטה להשיג את השוויון בזכות שער מדהים של בוצ'יני מבישול של ברטוני. בסיום חגגה הקבוצהאת הזכייה בתואר הודות לחוק שערי החוץ.

בשנת 1983 זכתה הקבוצה פעם נוספת בתואר אליפות המטרופוליטנו. בשנת 1984 השיגה הקבוצה את אחד מניצחונותיה המפורסמים ביותר לאחר שגברה על ליברפול, אז אלופת אירופה והקבוצה החזקה באירופה בתוצאה 0:1.

התואר החשוב האחרון של אינדפנדיינטה בשנים אלו היה אליפות ארגנטינה בעונת 1988-89.

[עריכה] 1990 - היום

בתחילת שנות ה-90, עם פרישתו של כוכב הקבוצה ריקרדו בוצ'יני, החלה דעיכתה של הקבוצה. הקבוצה לא הצליחה לזכות באף תואר משמעותי עד 1994 אז זכתה באליפות הקלאוסורה, גביע הסופרקופה סודאמריקנה ב-1994 וב-1995 והרקופה סודאמריקנה ב-1995. זכייתה בתואר הרקופה ב-1995 הייתה התואר ה-15 של הקבוצה בזירה הבינלאומית ובכך הישוותה שיא שהיה שייך למילאן, ריאל מדריד ובוקה ג'וניורס.

לאחר שבע שנים בהן לא הצליחה לזכות באליפות, הצליחה הקבוצה בהנהגתו של אמריקו גאז'גו לזכות פעם נוספת בתואר. הקבוצה הציגה שחקנים צעירים רבים כדוגמת פדריקו אינסואה, דניאל מונטנגרו, אנדרס סילברה וגבריאל מיליטו. למרות הזכייה בתואר ב-2002, סבלה הקבוצה ממשבר ואף עמד בפני פירוק בשל חובות ענק שהסתכמו ב-50 מיליון דולר. הקבוצה ניצלה ב-ינואר 2006 הודות לקביעת בית המשפט הארגנטינאי שהקטין את חובה של הקבוצה.

עם העברתו של הכוכב הצעיר סרחיו אגוארו לאתלטיקו מדריד תמורת 23 מיליון יורו, העברה הגדולה בהיסטורית הכדורגל הארגנטינאי, מקווה הקבוצה להתאושש. ך

[עריכה] האצטדיון

אצטדיונה הביתי של הקבוצה, האסטאדיו ליברטדורס דה אמריקה (בספרדית: Estadio Libertadores de América), נחנך בתאריך 4 מרץ 1928 במשחק נגד קבוצת פניארול מאורגוואי והיה לאצטדיון הראשון בדרום אמריקה העשוי מבטון. האצטדיון נקרא תחילה "דובלה ויסרה". משנת 2003, נקרא הצטדיון בשמו הנוכחי. בחודש יוני 2006 החלה בניית אצטדיון חדש.

[עריכה] הדרבי של האבז'נדה

יריבתה המושבעת של אינדפנדיינטה היא השכנה מהאבז'נדה ראסינג קלוב. המרחק בין אצטדיונה של ראסינג לאצטדיונה של אינדפנדיינטה הוא כ-100 מטרים בלבד. באחד המשחקים המפורסמים ביותר, דרש דייגו מיליטו, אז שחקן ראסינג, את הרחקתו של אחיו גאבי במשחק בו צפתה אימם של השניים.

[עריכה] תלבושת

התלבושת הראשונה של אינדפנדיינטה הייתה לבנה לחלוטין. בשנת 1908 הזמין נשיא המועדון את קבוצת נוטינגהאם פורסט הארגנטינאית אשר שיחקה במדים אדומים. מנהל הקבוצה האנגלית הציע לראשי אינדפנדיינטה לשנות למראה חדש וכתוצאה מכך כונתה אינדפנדיינטה "השדים האדומים", כינוי הדומה לכינויה של נוטינגהאם. המשחק הראשון בו השתמשה הקבוצה בתלבושת האדומה היה במשחק נגד קבוצת בריסטול מאורוגוואי, מאז ועד היום משתמשת הקבוצה בתלבושת האדומה אשר הפכה לאחד מסימני ההיכר של הקבוצה.

[עריכה] מידע

• עונות בליגה הראשונה: 75
• עונות בליגות אחרות: 0
• הניצחון הגבוה ביותר: 1-11 על פלאטנסה (1971)
• ההפסד הגבוה ביותר: 8-0 לולס סרספילד (1945)
• מיקום הכי גבוה: 1 (16)
• מיקום הכי נמוך: 20 (1)
• מלך השערים: ארסיניו אריקו - 239 שערים, מלך שערי הליגה בכל הזמנים
• שיאן ההופעות: ריקרדו בוצ'יני - 638 משחקים
• השחקן עם הכי הרבה תארים: ריקרדו בוצ'יני - 13 תארים

[עריכה] תארים

[עריכה] תארים מקומיים

[עריכה] עידן חובבני

• 1909 גביע ברוליץ', 1914 גביע הפדרציה, 1917 גביע הליגה, 1918 גביע הכבוד, 1922 אליפות הליגה, 1924 גביע הליגה, 1925 גביע הליגה, 1926 גביע הליגה, 1926 אליפות הליגה

[עריכה] עידן מקצועני

• אליפות (14) : 1938, 1939, 1948, 1960, 1963, נסיונל 1967, מטרופוליטנו 1970, מטרופוליטנו 1971, נסיונל 1977, נסיונל 1978, מטרופוליטנו 1983, 1988/89, קלאסורה 1994 ואפרטורה 2002.
• גביע ד"ר קרלוס איברגרון (2): 1938 ו1939.

[עריכה] תארים בינלואמיים

• גביע ליברטדורס (7): 1964, 1965, 1972, 1973, 1974, 1975 ו1984.
• גביע אינטראמריקנה (3) : 1973, 1974, 1976.
• סופרקופה סודאמריקנה (2) : 1994 ו1995
• רקופה סודאמריקנה (1) : 1995
• גביע בינלאומי (2) : 1973 ו1984
• גביע ריקרדו אלאדו (2) : 1938 ו1939

[עריכה] טורנירים נוספים

• 1987 ליגוז'ה פר-ליברטדורס, 1936 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1939 גביע אדריאן ס. אסקובר, 1941 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1963 גביע סן מרטין של טוארס, 1975 גביע צ'וקאבמבאה (בוליביה), 1980 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1981 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1985 גביע הזהב (מאר דל פלאטה) , 1993 גביע דריו לה גאסטה (טוקומן), 1994 גביע הנשיא קרלוס סאול מנם, 1995 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 1996 גביע הזהב (מאר דל פלאטה) , 1997 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע החורף, 1999 גביע הזהב (מנדוסה) , 2000 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה) , 2000 גביע החורף, 2001 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2001 גביע פרובינציה (אזור) ריו נגרו, 2002 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 2002 גביע אינטרפרוניסל (סלטה/טוקומן), 2002 גביע אבז'נדה, 2003 גביע אבז'נדה, 2004 גביע מאר דל פלאטה, 2004 גביע דאדיאה (איטליה), 2005 גביע סלטה, 2005 גביע דפנסיו (גביע מאה שנה, ניצחון על אינפנדיינטה דה מדיין), 2006 גביע המאה (טאז'רס ר.א.), 2007 גביע מאר דל פלאטה, 2008 גביע סלטה

[עריכה] סגל 07/08

נכון ל-21 במאי 2008

מס' עמדה שם 1 שוער פביאן אסמאן 3 הגנה לוקאס מארקה 4 הגנה ריקרדו מוריירה 5 קישור לוקאס פוסינרי 6 הגנה ג'יזרמו רודריגז 7 התקפה איסמעל סוסה 8 קישור גסטון מאצ'ין 9 התקפה פבלו ויטי 10 קישור דניאל מונטנגרו 11 קישור מתיאס אוז'ולה 12 שוער אדריאן גבאריני 14 התקפה אנזו ברונו 15 קישור הרנן פרדס 16 קישור אדריאן קאלז'ו 17 הגנה הרנן פרז 18 קישור מאריאנו הרון 19 התקפה חרמן דניס

מס' עמדה שם 20 הגנה לאונרדו גיודה 21 הגנה מרקוס ראמירז 22 הגנה דמיאן לדסמה 23 קישור פטריסיו רודריגז 24 קישור דמיאן לונה 25 קישור קרלוס מתיאו 26 קישור פרנצ'יסקו קארקוצ'ה 27 שוער חוסה קורנלו 28 התקפה כריסטיאן לדסמה 29 התקפה ניקולס מאזולה 30 הגנה דייגו רודריגז 31 קישור איבן פארז 32 קשר פבלו הררו 33 התקפה מתיאס די גרוגריו 35 קישור רוברטו מתיאס ויסיו 37 התקפה דייגו צ'ורין 38 קישור פרדי גריסאלס

[עריכה] העברות 2007/2008

עזבו

• סבסטיאן דריו קרייזו (אפלון לימסול, }
• חוסה אסקיבל מורנו (סטיואה בוקרשט, )
• קרלוס באס (ארסנל, )

[עריכה] שחקנים בתקופת השאלה

• פדריקו רפאל גונזאלס (פרוקרייל אואסטה, }
• לוקאס רמון אוחאדה (סאן מרטין (טוקומן), )
• אמיליניו דניאל ארמנטרוס (סביליה B, )
• דוויד אנחל אברהם (חימנסטיק, )
• סבסטיאן פרננדו גודוי (טאז'רס RE, )
• מתיאס אדוארדו מנריקה (פנירול, )
• אדריאן ראול סיוקאטי (אקדמיה, )
• רודריגו דיאז (קולון סנטה פה, }
• כריסטיאן גסטון מולינה
• אמיליו מרטין רובארה

[עריכה] שחקני עבר

בקבוצה שיחקו רבים משחקניה הגדולים של ארגנטינה. דניאל ברטוני וחורחה בורוצ'אגה היו שותפים לזכיות של האלביסלסטה בשני המונדיאלים ב-1978 וב-1986.

השחקן המפורסם ביותר של הקבוצה הוא ריקרדו אנריקה בוצ'יני המכונה "אל בוצ'ה" (היה שותף לזכייה ב-מונדיאל 1986 אך שותף דקות מעטות). בוצ'יני שיחק באינדפנדיינטה מתחילת הקריירה שלו (תחילת שנות ה-70) עד לסיומה (תחילת שנות ה-90), בוצ'יני לא שימש כשחקן מוביל בנבחרת משום שדייגו ארמאנדו מראדונה שיחק בעמדה הדומה לשלו.

ריימנדו אורסי (1920-1928, 1935-1936) מנואל סנואה (1931-1933) אנטוניו סאסטרה (1931-1942) ארסינו אריקו (1934-1946) ויסנטה דה לה מאטה (1937-1950) ארנסטו גריז'ו (1949-1957) רובן נאברו (1952-1966) ראול באראנו (1961-1971) מיגל סאנטורו (1962-1974) איבו פבוני (1965-1976) לואיס ארטיאמה (1966-1968) חוזה פטרוזיסה (1966-1972) מיגל ריימונדו (1969-1974) אדוארדו אנדרס מגליוני (1969-1973) פרנסיסקו פדרו מנואל סה (1971-1976)

ריקרדו אנריקה בוצ'יני (1972-1991) דניאל ברטוני (1973-1978) אנסו טוראסו (1975-1979, 1981-1985) עומאר לראוסה (1977-1980) אנטוניו אלזימנדי (1978-1982) חורחה אולגיון (1979-1983) נסטור קלאוסן (1980-1988, 1995-1996) גבריאל קלדרון (1981-1983) קרלוס מוראטה (1982-1983) אוסקר אורטיז (1982-1983) חורחה בורוצ'אגה (1982-1985, 1995-1998) מיגל אובייאדו (1983-1986) לואיס אלברטו איסלאס (1986-1995, 2002-2003) גוסטבו לופז (1991-1995) הוגו פארז (1993-1995)

אליביארו אוסוריאגה (1994-1998) רוברטו אקואניה (1995-1997) חאבייר מארסלו פאהס (1995-1997) פריד מונטרגון (1995-2000) גבריאל מיליטו (1997-2003) אסטבן קמבייסו (1998-2001) דייגו פורלאן (2000-2002) פדריקו אינסואה (2002-2005) רפאל אולארה (2003-2004) קרלוס נבארו מונטוז'ה (2003-2005) סרחיו אגוארו (2003-2006) ניקולס פרוטוס (2005) אוסקר אוסטארי (2005-2007) חואן מנואל אלוצ'נס (2002-2005), (2006-2007)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר רשמי
• אתר לא רשמי
• אתר לא רשמי
• אתר לא רשמי
• אתר לא רשמי