אורורה (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אָוּרוֹרָה (בלטינית: Aurora, משמעותה 'שחר') היא אלת השחר במיתולוגיה הרומאית ובשירה הלטינית. אורוה בת-השוואה לאלה היוונית אאוס, הגם שאאורוה אינה טומנת בחובה תהודה כלשהי לאלה קדמונית אדירה. אלת השחר ההינדת היא אוּשַאס.

[עריכה] המיתולוגיה הרומאית

במיתולוגיה הרומאית העתיקה, אורורה, אלת השחר, מחדשת את עצמה בכל בקר ובוקר ונוסקת לרוחב השמים, בהכריזה על הגיעת החמה. יש לה שני אחים, אח (סול, השמש) ואחות (לונה, הירח).

מיתוס שנלקח מאגדות האלה היוונית אאוס על ידי משוררי הלטינית מגולל את סיפורו של אחד ממאהביה, נסיך טרויה, טיתונוס. טיתונוס היה בן-תמונה, ואמור היה להזדקן ולבסוף להאסף אל אבותיו. ברצותה לחיות עם אהובה לנצח נצחים, אורורה ביקשה מזאוס להעניק חיי אלמוות לטיתונוס. זאוס נענה למשאלתה, אולם המשאלה הייתה פגומה ולא כללה את שמירת מראהו הצעיר לנצח. כתוצאה מכך, טיתונוס הוסיף להזדקן לעד ואורוה הפכה אותו לבסוף לחגב.