אה"מ בלפאסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אה"מ בלפאסט
האונייה בנהר התמזה בלונדון צבועה בצבעי הסוואה
תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי	הצי המלכותי הבריטי
סדרה	טאון
אוניות בסדרה	אה"מ בלפאסט, אה"מ אדינבורו
ציוני דרך בתולדותיה
מספנה	Harland and Wolff, בלפאסט, צפון אירלנד
הושקה	17 במרץ 1938
הוכנסה לשירות	5 באוגוסט 1939
מצבה כיום/גורלה	הוצאה משירות ב-24 באוגוסט 1963. אוניית מוזיאון בלונדון מ-21 באוקטובר 1971
מאפיינים כלליים
הדחק	11,553 טון
אורך	187 מטר
רוחב	21 מטר
שוקע מרבי	6.1 מטר
מהירות	32 קשרים (59 קמ"ש)
צוות	750 עד 850 (כאוניית דגל)
מנועים	4 דוודים המזינים 4 טורבינות, 80,000 כוח סוס
צורת הנעה	4 מדחפים
שיריון	שיריון עיקרי - 114 מ"מ, סיפון - 76 מ"מ
חימוש	12 תותחים 6 אינץ' (152.4 מ"מ), 8 תותחים 4 אינץ' (101.6 מ"מ), 12 תותחי Bofors AA (חימוש ב-1959)
מטוסים	שני מטוסי סיור אמפיביים סופרמרין וולרוס
מוטו	"Pro Tanto Quid Retribuamas" (בלטינית: "לכל כך הרבה, איך נפרע?")

גשר הפיקוד של האונייה

אוניית הוד מלכותה בלפאסט (HMS Belfast), הייתה סיירת קלה של הצי המלכותי הבריטי. היא אחת משתי ספינות שהיוו את תת-סדרת הסיירות הבריטיות טאון (Town), יחד עם אה"מ אדינבורו. הבלפאסט היא כיום מוזיאון צף בלונדון.

אמנת וושינגטון הגבילה את סדרת הסיירות טאון לפחות מ-10,000 טון. במקור תוכננו הספינות לשאת תותחים 4-קניים בקוטר "6, אך בעיות בבניה גרמו להמרת התכנון לשימוש בגרסאות משופרות של התותחים התלת-קניים מסדרות קודמים של האונייה. התותחים המשופרים היו קלים יותר מקודמיהם, והמשקל שנחסך שימש לשיפור שריון האונייה והגנות הנ"מ שלה.

הבלפאסט הושקה ביום פטריק הקדוש ב-1938 במספנה "הרלאנד אנד וולף" בבלפאסט על ידי אשתו של ראש הממשלה דאז, נוויל צ'מברליין. בזמנו, עלות האונייה הכוללת עמדה על 2,141,514 ליש"ט. האונייה נכנסה לשירות הצי הבריטי באוגוסט 1939 בפיקודו של הקפטן ג. א. סקוט וסופחה לשייטת הסיירות ה-18.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה עסקה שייטת הסיירות ה-18 בהטלת מצור בריטי ימי על גרמניה. במסגרת פעילותה בשייטת, יירטה הבלפאסט את אוניית הנוסעים הגרמנית "קאפ נורט" (Cap Norte) שניסתה לחזור לגרמניה במסווה של אונייה נייטרלית.

ב-21 בנובמבר 1939 נפגעה הבלפאסט קשות ממוקש ימי מגנטי כאשר עזבה את לשון הים מנהר הפורת' בסקוטלנד, 21 אנשי צוות נפצעו. הנזק בשדרית האונייה, בגופה ובציוד המכני היה כה רחב, עד כי נדרשו שלוש שנים לתיקון האונייה במספנת דבנפורט. המוקש הוטל ב-4 בנובמבר על ידי הצוללת הגרמנית U-21.

הבלפאסט חזרה לשרות בצי בנובמבר 1942 תחת פיקודו של קפטן פרדריק פרהאם. במהלך התיקונים נוספו לאונייה מספר שיפורים שכללו בין השאר התקנת מערכת רדאר ובקרת ירי חדשה. השיפורים הגדילו את הדחק האונייה מ-11,175 טון ל-11,553 טון ובכך הפכו אותה לסיירת הכבדה ביותר של בריטניה.

במהלך המלחמה השתתפה האונייה בקרב כף הצפון, מבצע נפטון ומבצע נורמנדי. בשעה 05:30 בבוקר ה-6 ביוני 1944 הייתה הבלפאסט מהאוניות הראשונות לירות לכיוון העמדות הגרמניות בנורמנדי. במשך 5 השבועות הבאים האונייה המשיכה להפציץ כמעט ללא הפסק מסוללות ה-"6 וה-"4 שלה, עד שהקרבות היבשתיים התקדמו אל מעבר לטווח תותחיה.

[עריכה] לאחר המלחמה

הבלפאסט שירתה גם במהלך מלחמת קוריאה, שם תמכה בכוחות האו"ם בהפצצות ימיות. ביולי 1952 נפגעה האונייה מטיל אויב, שגרם למותו של חייל ופציעתם של ארבעה נוספים. בשנים 1959 - 1962 פעלה האונייה במזרח הרחוק באימונים ו"הצגת הדגל".

הבלפאסט עזבה את סינגפור ב-26 במרץ 1962 לכיוון בריטניה, שם ביקרה בפעם האחרונה בבלפאסט וסיימה את שירותה הצבאי ב-24 באוגוסט 1963. בעקבות יוזמה של אדמירל-משנה סיר מורגן מורגן-ג'ילס, אחד ממפקדי הבלפאסט בעבר, הוחלט להביאה ללונדון - שם הפכה למוזיאון צף ונפתחה לציבור לראשונה ביום טרפאלגר בשנת 1971.