אברהם צבי מוסקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר אברהם צבי (הרמן) מוסקוביץ (1869 -1916) היה הרופא השני של המושבה רחובות ונספה בתאונה טרגית בעת מילוי תפקידו.

הוא נולד בעיר בראילה ברומניה, למד רפואה בווינה. בשנת 1894 סיים את לימודיו, חזר לבראילה ופתח שם מרפאה.

פרסום ספרו של הרצל מדינת היהודים בשנת 1896 השפיע עליו מאוד והוא הפך לציוני נלהב והחל לעסוק בפעילות ציונית על חשבון הפרקטיקה הרפואית שלו. בשנת 1898 היה ציר בקונגרס הציוני השני בבזל וכך בשאר הקונגרסים עד שנבחר לוועד הפועל הציוני, חבר קרוב של הרצל וארתור רופין. בשנת 1909 החליט לעלות ארצה. לפני כן הכין את עצמו לכך על ידי נסיעה לאוניברסיטת היידלברג שם השתלם ברפואה טרופית.

הרופא הראשון של רחובות היה ד"ר אריה פוחובסקי (1869 - 1965). הוא התמנה לתפקידו ב-1908. כרופא המושבה המוקפת כפרים ערביים היה צריך להיענות גם לחולים ערביים והוא עשה זאת ברצון. יום אחד הובא למרפאתו מהכפר הערבי מראר (ליד גדרה) אדם במצב אנוש, חולה בקרמת. היה צורך לבצע מיד פיום קנה הנשימה אף כי התקווה להצלחה הייתה קלושה. לרוע המזל נפטר הילד. האב היה שודד אלים וידוע שהטיל את מוראו על כל הסביבה. הוא נשבע לנקום ברופא ואף ניסה פעמיים לירות בו. במשך זמן ממושך היו צעירי המושבה שומרים על הרופא על-פי תור, ביום ובלילה. ד"ר פוחובסקי החליט שאין ביכולתו להמשיך כך וביקש מהוועד המקומי למצוא לו מחליף. מנחם אוסישקין הציע את מועמדותו של המשורר ד"ר שאול טשרניחובסקי. הוועד שמח לזכות ברופא-המשורר אבל כשנודע להם שהוא נשוי לנוצריה, פסלו אותו.

אז נזכר ארתור רופין בידידו, ד"ר מוסקוביץ והציע לו את המשרה. ד"ר מוסקוביץ נענה בהתלהבות ובפברואר 1910 הגיע עם משפחתו לרחובות.

מרפאתו נמצאה במרכז המושבה. בבוקר היה מקבל חולים וכל התושבים, ובייחוד הילדים, נדרשו להגיע למרפאה באופן סדיר לקבלת טיפות עיניים נגד גרענת. אחר הצהרים היה עורך ביקורי בית רכוב על חמור. כולם היכרוהו כד"ר מוסקוביץ; את שמו הפרטי לא ידע איש במושבה.

ב-1912 היה ממייסדי האגודה המדיצינית העברית שהוקמה ביפו והייתה גרעין ראשון של ההסתדרות הרפואית בארץ ישראל.

ד"ר מוסקוביץ היה חסיד של פעילות גופנית והיה המארגן של החגיגות שהיו נערכות ברחובות מידי שנה בפסח. החגיגות אלה היו תחרויות ספורט-ריצה, רכיבה על סוסים, קליעה, התאבקות בסגנון קלאסי, הרמת משקלות ועוד. ב-1913 השתתפו גם ספורטאים יהודים מחו"ל וד"ר מוסקוביץ ארגן גם תערוכה חקלאית שבה בלטו תעשיית היין, כוורת הדבורים של ראובן לרר מנס ציונה ותוצרת חקלאית של חקלאי רחובות והרטוב. חגיגות אלה הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ולא חודשו יותר ברחובות.

מלחמת העולם הראשונה שפרצה ב-1914 גרמה סבל רב לתושבי רחובות ולכלל היישוב היהודי בארץ ישראל: משבר כלכלי קשה עקב הפסקת הייצוא החקלאי שהחריף עם מכת הארבה ב-1915 שחיסל יבול חקלאי של שנה שלמה וכן התנכלויות של השלטון הטורקי לתושבים. ד"ר מוסקוביץ נענה לכל קריאת עזרה של חולה אף אם הדבר היה כרוך בסכנה לעצמו כמו נסיעה בלילות-חורף גשומים ובדרכים משובשות- עד שהגיע היום המר.

זה קרה בפורים שנת תרע"ו (1916), יום סוער וגשום. בשעות אחר הצהרים הופיע עגלון ערבי ובידו פתק לד"ר מוסקוביץ: "בבן שמן שוכב פועל, חולה קשה, קודח מחום וזקוק לטיפול רפואי דחוף". ד"ר מוסקוביץ לא היסס, לקח את תיק הרופא שלו ועלה על העגלה. בגשם שוטף ובדרכים משובשות הגיעו לבן שמן. הוא טיפל בחולה והצליח לייצב את מצבו. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. האחות בבן שמן הפצירה ברופא להישאר ללון בבן שמן ולחזור לרחובות בבוקר אבל ד"ר מוסקוביץ סירב כי ברחובות חיכה לו חולה קשה נוסף והוא לא היה יכול לקחת על מצפונו אם הוא יאחר והחולה ימות.

בחושך ובגשם שוטף יצא ד"ר מוסקוביץ בעגלה לכיוון רחובות לדרכו האחרונה. בין בן שמן לרחובות היה עליהם לחצות נחל עמוק שהוא יובל של נחל איילון. העגלון חשב שיוכל לחצות את הנחל כפי שעשה מספר שעות קודם, אולם כעת בגד בהם המזל. כאשר נכנסה העגלה לנחל הגיעו לפתע גלי מים עזים מההרים והפכו את העגלה. זרם מים אדיר סחף את העגלה עם הנוסעים והסוסים למרחק רב.

כאשר בושש ד"ר מוסקוביץ לחזור יצאו עם בוקר צעירי רחובות רכובים על סוסים, לחפש את הרופא שאהבו. הם מצאו את העגלה ופגרי הסוסים במקום אחד ואת גופתו של הרופא הרחק משם כשהוא נאחז בשיחים. רק העגלון ניצל וסיפר את אשר קרה.

ד"ר מוסקוביץ נקבר בבית הקברות הישן ברחובות.

ברחובות יש רחוב על שם ד"ר מוסקוביץ.

[עריכה] לקריאה נוספת

• משה סמילנסקי: משפחת האדמה, הוצאת עם עובד, כרך ד', תשי"ג.
• נסים לוי: פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1799-1948, 1998.
• אבישי טייכר: ד"ר מוסקוביץ, "הרפואה", 136, 412-414, 1999.
• הרופא של כולם: מגזין "ארץ וטבע", מרץ-אפריל, 2008.