אבי הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבוט אָבִּי הופמן (באנגלית: Abbot Howard "Abbie" Hoffman;‏ 30 בנובמבר 1936 - 12 באפריל 1989) פעיל פוליטי רדיקלי וכריזמטי, שפעל בארצות הברית למען זכויות אדם ונגד מלחמת וייטנאם. מייסד וראש ארגון ה"ייפיז" ("Yippies", מצלול על הביטוי "היפים" אך למעשה ראשי תיבות של Youth International Party). בשנות הששים של המאה העשרים. כינה את עצמו בשם "לוחם דרכים יהודי".

גדל בוורסטד מסצ'וסטס במשפחה זעיר בורגנית. אביו היה סוחר בסמרטוטים בשנות המיתון הגדול. לשמחת אביו התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברנדייס, אך נשר במהרה מתוכנית זו, ועבר ללמוד פסיכולוגיה וסיים תואר ראשון. באוניברסיטה זו למד אצל הרברט מרקוזה הנאו-מרקסיסט, שנטע בו ניצנים של איבה לקפיטליזם ולרמיסת זכויות הפרט.

בתחילה הצטרף לארגוני SNCC ו"בית החירות" - ארגונים שלחמו בעד זכויות אזרח בדרומה של ארצות הברית. אך לאחר שראש הארגון השחור של SNCC, הדיח את כל ראשי התנועה הלבנים עבר לתנועת ההיפים. הוא הצליח להפנות את ילדי הפרחים להפוך לפעילים פוליטיים. בהיותו בשיקגו פתח "חנות חינם", שבה היה אפשר להיכנס לחנות ולקחת מכל מה שנמצא בה, ללא כל תשלום. נחשב למרצה מבוקש ואהוד בקמפוסי האוניברסיטאות.

הצליח לארגן הפגנות גדולות כנגד הממשל ומלחמת וייטנאם. האלמנטים הבולטים בהם היו: אי אלימות, תיחכום, כיפיות, התרסה ותיאטרליות. כך למשל אחת מהמחאות החכמות שלו הייתה ב-24 באוגוסט 1967 כאשר הנהיג קבוצה של מתנגדים לקפיטליזם. בהפגנה שהייתה בבורסה, נכנסו כ50 מחבריו לבית הבורסה בניו יורק (NYSE) וזרקו שטרות של דולרים מהיציע וגרמו למהומה שם ולהפסקת המסחר, כאשר סוחרי הבורסה עטו על השטרות.

בהפגנה אחרת כנגד מלחמת וייטנאם, הצליח לאסוף 50,000 מפגינים שהקיפו את בנין הפנטגון וביקשו להרחיף אותו באוויר, באמצעות אנרגיה פסיכולוגית ואנשי דת שיקראו פסוקים מספרי הקודש.

בוועידה הדמוקרטית הארצית של המפלגה השלטת בראשות לינדון ג'ונסון שהתקיימה בשיקגו בשנת 1968, ארגן ביחד עם המשורר אלן גינסברג הפגנת רבבות שנמשכה מספר ימים. במפגן כוח גדול התכנסו המפגינים לפסטיבל של חיים בפארק, בו השמיעו מוזיקה, עישנו גראס והפריחו הצהרות אנטי מלחמתיות. בהפגנת כוח גדולה ארגן למולו ראש העיריה אלפי שוטרים, אלפי חיילים וכוחות נוספים ונתן להם אולטימטום לעזוב את הפארק עד הערב. במהלך הפגנה זו הוכו המפגינים ונעצרו והועמדו למשפט שכונה משפט השבעה בשל הפרת הסדר הציבורי והמרדה. אבי עצמו נעצר והועמד למשפט, כיוון שכתב על מצחו את המילה fuck.

הממשל ניסה להלחם בו ובתנועתו באמצעות הפגנת כוח, התנגשויות, מעצרים, מאסרים ומשפטים, אך ברוב המשפטים זכו אבי וחבריו. במשפט השבעה עשה הופמן פרובוקציות רבות והגיע למשפט בגלימת שופט שמתחתיה היו מדי שוטר, כדי לרמוז את דעתו על המשפט. במהלך המשפט אף טען שהוא הבן הממזר של השופט, שבאופן מקרי שם משפחתו היה אף הוא הופמן. הוא אף התגרה בשופטים והציע להם לנסות LSD ואמר שהוא מכיר דילרים שמוכרים את הסם בזול. אף שהופמן וחבריו הורשעו במשפט זה, בערעור ב-1972 בית הדין לערעורים פסל את גזר הדין בשל אי סדרים והוא יצא לחופשי.

לאחר שנושא מלחמת וייטנאם שקע, מעד והסתבך בפרשיה של מכירת 1.5 ק"ג קוקאין לשוטר סמוי ונשפט ל-7 שנות מאסר. (יש הטוענים כי הדבר היה קונספירציה של זרועות החוק שנרקמה כנגדו). לאחר ששוחרר בערבות ברח למקסיקו שם מצא את אישתו השלישית, ולאחר מכן חי במחתרת בארצות הברית תחת זהות בדויה. לאחר כ-7 שנים תחת זהות בדויה, הסגיר את עצמו ובמסגרת עסקה ריצה רק שנת מאסר בבית כלא. בשנים אלו שחי במחתרת לא יכל להתאפק והמשיך לנהל מאבקים פוליטיים נוספים ואף נפגש בהם עם הסנטור מויהן, במסגרת מאבק איכות סביבה כדי למנוע פיצוץ איים בנהר בתנועה שהקים "הצילו את הנהר".

לאחר שריצה את עונשו, חזר לארגן הפגנות אך שקע בדיכאון והפרעה דו קוטבית. ולאחר שנפרד מאישתו השלישית, התאבד בביתו בבליעת 150 כדורי שינה והוא בן 52.