שם בן נח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שֵׁם היה בנו של נח במקרא, אחיהם של חם ושל יפת. שם חי 600 שנה.

אף על פי שבתורה נאמר: "ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת" כך שנראה שהוא הבכור, כמה פרשנים מתייחסים אליו דווקא כאל הבן השני בגילו. הוא מוזכר בספר בראשית, כמו גם בדברי הימים א', א' 4 ו-17. לפי דברי הימים, בניו של שם היו עילם, אשור, ארפכשד, לוד, ארם, עוץ, חול, גתר ומשך.

במדרשי חז"ל, שם נחשב תלמיד חכם, אברהם יצחק ויעקב למדו ב"בית מדרשם של שם ועבר". וכן, על־פי מדרשים אחרים, "מלכי צדק מלך שלם" הוא שם.

המקרא מייחס לשם את האבהות על עמים שונים מאזור המזרח התיכון, כגון אשור, עילם (פרס), ארם (סוריה) וכדומה, ולכן קבוצת העמים האלה נקראת "עמים שמיים", והשפות המדוברות על ידיהם נקראות "שפות שמיות". עם קבוצה זו נמנים גם היהודים (בני יצחק) והערבים (בני ישמעאל), צאצאי אברהם, שהיה דור תשיעי לשם.