סם פסיכדלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמים פסיכדליים הם סמים פסיכואקטיביים שפעולתם העיקרית היא שינוי ההכרה, תודעה ותהליכי המחשבה במוח. המונח נגזר מיוונית ψυχή (פסיכה, "נפש") ו-δηλείν (דילין, "לחשוף"), או δήλος (דלוס, "יפה").
רוב הסמים הפסיכדליים אינם חוקיים במדינת ישראל ובמדינות אחרות בעולם. השימוש ברוב הסמים הפסיכדליים מסוכן מאוד לבריאות כבר מהשימוש הראשון.

תוכן עניינים 1 שיוך 2 שימוש מסורתי 3 דוגמאות 4 מיון פרמקולוגי ואפקט סובייקטיבי 4.1 פסיכדליים סרוטונרגיים (אגוניסטים לקולטן סרוטונין 5-HT2A) 4.2 אמפתוגנים-אנטקטוגנים 4.3 קנבינואידים 4.4 אחרים (פעילות פסיכדלית מוטלת בספק) 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

[עריכה] שיוך

סמים פסיכדליים הם חלק ממחלקה רחבה יותר הידועה לעתים כהלוצינוגנים, הכוללת גם את הסמים הדיסוציאטיביים והדלריאנטים. בניגוד לסמים פסיכואקטיביים אחרים כמו ממריצים (למשל קוקאין ואמפטמין) ומדכאים (למשל בנזודיאזפינים ואופיואטים), הלוצינוגנים אינם מחזקי מצבי הכרה מוכרים, אלא מגבירים ומשנים חוויות וגירויים עד שהן שונות בתכלית מאלו של ההכרה הרגילה. חוויות אלו לרוב מושוות לצורות הכרה לא רגילות אחרות כגון טראנס, מדיטציה וחלומות.

מקובל לחשוב שסמים פסיכדלים רבים מדכאים פילטרים המעכבים אותות שאינם הכרחיים בתפקוד היומיומי מלהגיע להכרה (פילטרים אלו מונעים הצפת מידע על ההכרה). מניחים שאותות אלה מקורם בתפקודים של המוח הכוללים גירוי חושים, רגשות, זכרונות והלא מודע. להשפעה זו מתייחסים לעתים כהרחבת התודעה, או הרחבת הנפש, מכיוון שהנפש מודעת לדברים שאינם נגישים בנסיבות רגילות.

גרינספון ^[1] מציע הגדרה ברורה יותר המפרידה בין סמים פסיכדליים קלאסיים לאמיתיים: "סם פסיכדלי הוא סם שלא סביר שיגרום לתלות פיזית, כמיהה, הפרעות פיזיולוגיות רציניות, תזזית (דלריום) [בניגוד לדלריאנטים], אי התמצאות ובלבול [בניגוד לסמים דיסוציאטיביים], ואמנזיה; ומביא לשינויים חשיבתיים, התנהגותיים ותפיסתיים שלא נחווים בנסיבות אחרות למעט אולי בחלומות, התרוממות רוח דתית או הגותית, הבזקים ברורים של זיכרון לא רצוי ומצבים פסיכוטיים".

בעשורים האחרונים המונח הורחב כדי לכלול חומרים רבים שלא יועדו להיכלל בתחילה. פרמוקולוגים רבים מגדירים סמים פסיכדליים כחומרים הפועלים על קולטני סרוטונין בצורה דומה לLSD ומסקלין. הגדרה זו במהותה מתייחסת לטריפטאמינים ופנתילאמינים מסוימים, מכיוון שלא זוהו סמים מקבוצות אחרות הפועלים כך, למעט אולי פיפרזינים.

אנשים רבים משתמשים במונח סמים פסיכדליים כדי להתייחס לסמים מקבוצות אחרות הכוללות אנטגוניסטים לקולטני NMDA (הסוג העיקרי של סמים דיסוציאטיביים) כגון PCP, DXM וקטמין; דלריאנטים טרופאניים כמו אטרופין ואנטיכולינרגים אחרים; וסמים פסיכואקטיביים אחרים כגון אמניטה מוסקריה וסלוויה דיווינורום. נכון יותר לסווג את אלה לקבוצות נפרדות. בספרות הרפואית הם לרוב מקובצים יחד כהלוצינוגנים.

[עריכה] שימוש מסורתי

לסמים פסיכדליים היסטוריה ארוכה של שימוש מסורתי ברפואה ודת, שם הם מוערכים ביותר על יכולתם לקדם ריפוי נפשי ופיזי. בהקשר זה הם ידועים לרוב כאנתאוגנים. שמאנים אינדיאנים דיווחו על הצלחה בריפוי אלכוהוליזם בעזרת פיוטה, ושמאנים מצטקיים משתמשים באופן שגרתי בפטריות פסיכדליות להגדת עתידות וריפוי. באיהואסקה, שיקוי המכיל DMT, השתמשו בפרו בטקסים דתיים^[2].

[עריכה] דוגמאות

סמים פסיכדליים קלאסיים כוללים LSD, פסילוסיבין (אחד המרכיבים העיקריים בפטריות פסיכדליות), מסקלין (המרכיב הפעיל העיקרי בקקטוסים פסיכדליים, לדוגמה פיוטה), LSA (נמצא בזרעי לפופית) ואיהואסקה, חליטה שמאנית מסורתית מצמחים המכילים דימתילטריפטמין והרמלין (מעכב מונואמין אוקסידאז). סמים סינתטיים חדשים יותר כמו MDMA (אקסטזי), 2C-B (נקסוס), DOM (STP), ו5-MeO-DIPT (פוקסי מתוקסי) זכו אף הם לפופולריות מסוימת. קנאביס, אחד הסמים הפסיכואקטיביים הנפוצים בעולם, גורם להשפעה הדומה למינון נמוך של סם פסיכדלי קלאסי.

[עריכה] מיון פרמקולוגי ואפקט סובייקטיבי

[עריכה] פסיכדליים סרוטונרגיים (אגוניסטים לקולטן סרוטונין 5-HT2A)

קבוצה זו כוללת את הסמים הפסיכדליים העיקריים, כולל תרכובות מבוססות טריפטאמין כמו LSD ופסילוסיבין, ותרכובות מבוססות פנתילאמין כמו מסקלין ו2C-B. טריפאמינים ופנתילאמינים רבים גורמים להשפעה דומה במיוחד, למרות השוני המבני שלהם. לעומת זאת, רוב המשתמשים מדווחים שלשתי המשפחות הבדל סובייקטיבי בטיב הרגשת האפקטים שקשה לתאר. במינונים נמוכים, אלו כוללים עיוותים חושיים כמו התעקמות משטחים, שליטה על צורות, ושינוי צבעים. משתמשים לעתים קרובות מדווחים על צבעים חזקים אותם הם לא הכירו קודם לחוויה, וצורות גאומטריות חוזרות נפוצות גם כן. מינונים גבוהים יותר גורמים לעיוותים עזים ויסודיים של התפיסה החושית כמו סינסתזיה או חווית ממדי זמן או מרחב נוספים. לתרכובות מסוימות, כמו 2C-B, יש "עקומת מינון" חדה צרה ביותר, כלומר ההבדל בין מנה לא אפקטיבית למנה שתביא לניתוק מפחיד מהמציאות עלול להיות קטן מאוד. עלולים להיות הבדלים משמעותיים בין הסמים, לדוגמה 5-MeO-DMT כמעט שאינו גורם לאפקטים הוויזואליים הטיפוסיים לשאר הסמים הפסיכדליים.

[עריכה] אמפתוגנים-אנטקטוגנים

האמפטוגנים או אנטקטוגנים הם פנתילאמינים כמו MDMA, MDA וסמים דומים אחרים, המביאים להשפעה המאופיינת על ידי הרגשת פתיחות, אופוריה, אמפתיה, אהבה, ומודעות עצמית גבוהה, אך לא להזיות ויזואליות בדרך כלל. אימוצן על ידי סצנת מועדוני הריקודים נובע ככל הנראה מהשיפור שהם מביאים לחוויה החברתית והמוזיקלית.

[עריכה] קנבינואידים

הקנבינואידים הם הליגאנדים לקולטני CB-1 וCB-2. הקנבינואיד האקסוגני החשוב ביותר הוא Δ-9THC, (החומר הפעיל העיקרי בקנאביס). לקנבינואידים היכולת להפעיל את המערכת הקנבינואידית האנדוגנית של הגוף. בין האפקטים נכללים: שינוי כללי בתודעה, אופוריה מתונה, הירגעות או הפחתת לחץ, הערכה מוגברת של הומור, מוזיקה ואומנות אחרת, עליצות, מתקוגניציה (מודעות להכרה) ואינטרוספקציה (הסתכלות פנימית), יכולת מוגברת להיזכר בעבר, חושניות מוגברת, שחרור מעצורים, מודעות מוגברת לחישה (של אוכל, לדוגמה), חשיבה יצירתית או פילוסופית, הפרעה לזיכרון לינארי, פרנויה, חרדה, העצמת סמים פסיכדליים אחרים, מודעות מוגברת לדפוסים וצבעים.

[עריכה] אחרים (פעילות פסיכדלית מוטלת בספק)

משתמשים מדווחים שההשפעות של מיריסטיסין ואלמיסין (מצויים באגוז מוסקט) דומות להשפעות של קנאביס, יותר לשל רכיב הקנאבידיול מאשר הTHC, אך עם משך פעולה ארוך בהרבה, התחלה מעוכבת יותר, ותופעות לוואי לא רצויות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דייוויד ניקולס: הלוצינוגנים, מסמך מקיף וממצה על אינפורמציה מדעית על הלוצינוגנים, כולל סמים פסיכדליים (אנגלית).

[עריכה] הערות שוליים