אן בנקרופט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אן בנקרופט (17 בספטמבר 1931 - 6 ביוני 2005), שחקנית אמריקנית, מהמעוטרות בכוכבות הוליווד: זכתה בפרס האוסקר, פעמיים בפרס האמי, פעמיים בגלובוס הזהב, פעמיים בפרס הטוני וכמו כן זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן.

תוכן עניינים 1 נעוריה 2 הקריירה 3 מותה 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] נעוריה

בנקרופט נולדה כאנה מריה לוסייה איטליאנו. היא נולדה ברובע ברונקס, ניו יורק, להוריה, מייקל ומילדרד איטליאנו, שניהם דור שני למהגרים איטלקים. לאחר לימודיה התיכוניים למדה בנקרופט משחק בכמה מוסדות יוקרתיים, ביניהם האקדמיה האמריקנית לאומנויות הדרמה. בתחילת שנות החמישים כיכבה בשורה של סדרות טלוויזיה תחת השם אן מרנו, עד להופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלה בדרמת המתח "הדלת פתוחה" (1952), בו כיכבה מרילין מונרו בתפקיד הראשי. אז שינתה את שם משפחתה לבנקרופט, כי סברה שזהו שם אלגנטי.

[עריכה] הקריירה

בנקרופט, שהייתה שחקנית הצמודה לחוזה של האולפנים, עברה כעבור זמן לניו יורק, כדי לפתח עצמה כשחקנית על פי ראות עיניה. היא הופיעה לצד הנרי פונדה בהפקת ברודוויי למחזה "נדנדה בשניים" אותו ביים ארתור פן, עליו זכתה בפרס טוני כשחקנית משנה במחזה. שנתיים אחר כך זכתה פעם נוספת בפרס הטוני על ההצגה "בעל הנס", שהתבסס על האוטוביוגרפיה של הסופרת הלן קלר. היא זכתה בפרס כשחקנית ראשית במחזה דרמה, אותו תפקיד בו זכתה בפרס האוסקר שנתיים אחר כך בגרסה הקולנועית לסרט, אותו ביים ארתור פן, שביים גם את המחזה. ב- 1970 השתתפה בספיישל טלוויזיוני בשם "Annie: the Women in the Life of a Man", שזיכה אותה בפרס האמי, ובכך הייתה לאחת מרשימה מצומצמת של שחקנים שזכו בשלושה מארבעת הפרסים החשובים ביותר של תעשיית הבידור האמריקנית: פרס האוסקר, האמי והטוני.

תפקידיה הגדולים בקולנוע היו, בין השאר, בסרטים "אכלן הדלעת" (1964), עליו קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 1964, כמו גם בפרס גלובוס הזהב, "שבע נשים" (1966), שביים ג'ון פורד ותפקידה הידוע מכל, כגברת רובינסון, לצד דסטין הופמן ב"הבוגר" (1967). היא גילמה בסרט שכנה מבוגרת המנהלת רומן עם בחור בן 21. השיר המפורסם של סיימון וגרפונקל "Mrs. Robinson", נכתב על דמותה של בנקרופט, ואף הופיע בפסקול הסרט. על תפקידה בסרט קיבלה בנקרופט פרס גלובוס הזהב שני, כשחקנית הקומית\מוזיקלית הטובה ביותר.

סרטים בולטים אחרים בו כיכבה בנקרופט לאחר "הבוגר" היו "וינסטון הצעיר", סרט בריטי שביים ריצ'רד אטנבורו, על חייו המוקדמים של וינסטון צ'רצ'יל, בו בנקרופט גילמה את אמו, ג'ני, "ההינדנבורג" (1975), דרמה היסטורית שביים רוברט וייז, כשלצידה כיכב ג'ורג' סי. סקוט, "סרט אילם", קומדיה של מל ברוקס, בו הופיעה בתפקיד עצמה, "ישו מנצרת", מיני סדרה היסטורית של פרנקו זפירלי, בו גילמה בנקרופט את מרים המגדלית, "נקודת מפנה", דרמה שביים הרברט רוס, שקיבלה 11 מועמדויות לפרס האוסקר, כולל לבנקרופט עצמה, "פאטסו", קומדיה שהייתה הפעם היחידה בה בנקרופט ביימה וכתבה, "איש הפיל", סרטו עטור השבחים של דייוויד לינץ', "להיות או לא להיות", עיבוד מחודש לסרטו של ארנסט לוביטש משנת 1942 ו"פגישות עם גארבו", סרטו של סידני לומט בה גילמה אישה על ערש דווי, שמשאלתה האחרונה היא לפגוש את גרטה גארבו. על תפקידה בסרט קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב.

בשנות התשעים הרבתה להופיע בסרטי טלוויזיה. היא קיבלה ארבע מועמדויות לפרס האמי בעשור זה, כשב-1999 זכתה גם בפרס על הסרט "עמוק בלבי", כשחקנית משנה בסרט טלוויזיה, ובנוסף השתתפה בפרויקטים הוליוודים כ"ירח דבש בווגאס" (לצד ניקולאס קייג'), "מיסטר ג'ונס", עם ריצ'רד גיר, "מרדף השמש" של הבמאי זוכה האוסקר מייקל צ'ימינו, "ג'י איי ג'יין" של רידלי סקוט, "תקוות גדולות" ו"אנטז - עבודת נמלים", סרט אנימציה לו תרמה את קולה.

בשנות האלפיים המשיכה להופיעה בסרטים הוליוודים סבירים וקיבלה מועמדות נוספת לפרס האמי על תפקידה בסרט הטלוויזיה "רומן אביבי", על פי המחזה של טנסי ויליאמס, כשחקנית המשנה.

[עריכה] מותה

בנקרופט נפטרה ביוני 2005 מסרטן הרחם, בגיל 73, בבית חולים בניו יורק. מותה הפתיע גם את חבריה. היא שמרה בקנאות על חייה הפרטיים ולא פרסמה דבר אודות מחלתה.

בעלה השני היה במאי הקומדיות היהודי מל ברוקס, משנת 1964 ועד ליום מותה. לזוג נולד ילד אחד. שמה מוטבע ככוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד על הישגיה הטלוויזיונים, ולא על הישגיה הקולנועיים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אן בנקרופט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
• הביוגרפיה של בנקרופט באתר הבית של ערוץ TCM
• Your Site of Sites

הקודם: 1961 - סופיה לורן ("שתי נשים")

זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לשנת 1962 - אן בנקרופט ("בעל הנס")

הבא: 1963 - פטרישיה ניל ("האד")