יאן אולריך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יאן אולריך (Jan Ullrich, נולד ב-2 בדצמבר 1973), רוכב אופניים מקצועי אשר ניצח במירוץ הטור דה פראנס בשנת 1997 וסיים במקום השני במירוץ זה חמש פעמים. הוא היה הגרמני הראשון אשר זכה במירוץ היוקרתי, דבר שהוביל לתנופה עצומה של ספורט רכיבת האופניים בגרמניה. בנוסף, הוא זכה במדליית זהב אולימפית במירוץ הכביש שהתקיים במסגרת אולימפיאדת סידני (2000) וכמו כן זכה במירוץ הוואלטה אספניה (Vuelta a España) בשנת 1999. על הישגיו מעיבה הדחתו מקבוצתו ערב זינוק הטור דה פראנס של 2006 לאחר שנמסרו להנהלת הקבוצה, על ידי שלטונות החוק הספרדים, ראיות הקושרות את אולריך לרופא ספורט ספרדי החשוד במתן חומרים האסורים בשימוש לעשרות רוכבי אופניים וספורטאים מענפים אחרים, במה שנקרא מבצע פוארטו.
אולריך נולד ברוסטוק, גרמניה. הוא זכה במירוץ האופניים הראשון שלו (בבית-הספר) בגיל תשע. הוא חונך על-פי שיטת אימוני הספורט של גרמניה המזרחית ונרשם לבית הספר לספורט SC Dynamo שבברלין בשנת 1986. לאחר נפילת חומת ברלין מאמנו פטר בקר (Peter Becker) עבר עם אולריך להמבורג.
ב1993, אולריך זכה במפתיע באליפות העולם בכביש לחובבים באוסלו. באותה אליפות, זכה לאנס ארמסטרונג בקטגוריה למקצוענים.
לאחר הישג זה והצלחות נוספות, קיבל אולריך חוזה מקצועני בקבוצת Telekom. הוא עבר ביחד עם חברתו למרדינגן (Merdingen) שבדרום גרמניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת הקריירה המקצועית
בשנה וחצי הראשונות שלו בתור מקצוען לא בלט אולריך בדבוקת הרוכבים, עד אשר בטור דה פראנס של 1996 הוא הפתיע והגיע למקום השני בדירוג הכללי אחרי חברו לקבוצה, הרוכב הדני ביארן ריס (Bjarne Riis). במסגרת המירוץ, הוא זכה גם בקטע במירוץ נגד השעון והבטיח לעצמו זכייה ראשונה בשלב יומי במירוץ.
ב1997 הוא התחיל את הטור דה פראנס כפייבוריט. אך רק לאחר שזכה בשלב דומיננטי בהרים ובחולצה הצהובה הראשונה שלו, החלו אוהדי הספורט הגרמנים לעקוב אחרי הטור. עיתון הספורט הצרפתי L'Équipe החשיב אותו, באותה תקופה, בתור אחד רוכבי האופניים הטובים בעולם ופרסם את הכותרת "Voilà le Patron" ("הנה הבוס"). אולריך זכה בעוד שלב בטור והיה לרוכב הגרמני הראשון שזכה בטור דה פראנס. בעת ניצחונו הוא היה בן 23 ונחשב לאחד המנצחים הצעירים אי-פעם. הוא נבחר ל"אישיות הספורט של השנה" בגרמניה ב-1997.
[עריכה] חזרה מפציעה ועידן ארמסטרונג
למרות שנחשב כפייבוריט בעת שניסה להגן על תוארו, אולריך נשבר בקטע הררי באלפים, סיים שני בדירוג הכללי ונוצח על ידי מרקו פנטאני (Marco Pantani) בטור מלא שערוריות הסמים של 1998. בשנת 1999 הוא נעדר מהטור דה פראנס, אשר נוצח לראשונה על ידי האמריקאי לאנס ארמסטרונג, בעקבות פציעה בברך, אך התאושש בזמן כדי לנצח את הוואלטה אספניה של 1999 תוך שהוא מביס של הפייבוריט הספרדי אברהם אולנו מקבוצת ONCE. מיד אחרי הוואלטה זכה אולריך באליפות העולם במירוץ אישי נגד השעון.
בטור דה פראנס של שנת 2000 זכו סוף סוף אוהדי האופניים לראות את שלושת האלופים הקודמים, אולריך, פנטאני וארמסטרונג מתמודדים אחד כנגד השני לראשונה. ארמסטרונג הוכיח כי הוא החזק מבין החבורה וניצח גם בטור הזה וגם בטור של 2001 אותו רכב אולריך במדי אלוף גרמניה. בשתי השנים הללו סיים אולריך במקום השני וקיבע את מעמדו כיריבו הקבוע של ארמסטרונג על התואר וגם כסגן הנצחי.
בעת ירידה באחד הקטעים ההרריים בטור דה פראנס של 2001, איבד אולריך את השליטה על אופניו וביצע היפוך שלם עם אופניו תוך שהוא נוחת בתעלה עמוקה בצד הדרך. נפילתו זו היא בין האירועים הזכורים ביותר באותו מירוץ, בין היתר, כיוון שארמסטרונג חיכה לו עד אשר חזר אולריך על אופניו, לאחר שלמרבית ההפתעה לא נגרם לו נזק ממשי מהנפילה. באוקטובר 2001 זכה אולריך באליפות העולם במירוץ אישי נגד השעון.
בראיונות ציטט אולריך את הפסדיו לארמסטרונג למרות הכנותיו כסיבה לנפילתו לדיכאון בשנה שלאחר מכן.
בתחילת 2002 סבל אולריך שוב מפציעה טורדנית בברכו ולמרות טיפולים ומנוחה ממירוצים לא הצליח להבריא עד הטור דה פראנס ונעדר מהמירוץ. במאי באותה שנה היה מעורב בתאונת דרכים ללא נפגעים ונמצא כי נהג תחת השפעת אלכוהול. ביוני באותה שנה נערכה לו בדיקת דם לאחר שביקר בדיסקוטק והבדיקה נמצאה חיובית לאקסטזי. לאחר שתי התקריות, בוטל החוזה של אולריך עם קבוצת Telekom והוא הושעה לשישה חודשים על ידי ההתאחדות הגרמנית. בעקבות פרשה זו, הצטרפו אולריך ויועצו הוותיק רודי פוונאג (Rudy Pevenage) לקבוצת Coast, אך לאחר קשיים כלכליים קשים הקבוצה ביטלה את חסותה וקבוצת Bianchi קמה במקומה.
בטור דה פראנס של 2003 סיים אולריך פעם נוספת במקום השני לאחר ארמסטרונג. הפעם הוא היה קרוב ביותר לניצחון לאחר שניצח את ארמסטרונג בשלב של מירוץ אישי נגד השעון וביום שלמחרת הכתיב לארמסטרונג את הקצב בשלב הטיפוס. למרות שבמהלך הקטע צבר אולריך יתרון משמעותי על ארמסטרונג, הוא נכשל בניצול חולשתו הזמנית של ארמסטרונג ולבסוף, ארמסטרונג הצליח להתאושש, לצמצם את הפיגור לשניות בודדות ולהמשיך ולהחזיק בחולצה הצהובה ובהמשך, לזכות שוב בטור.
הטור של 2003 זכור גם בעקבות נפילתו של ארמסטרונג בקטע מכריע בהרי הפירנאים לאחר שכידון אופניו נתפס בתיק של צופה. האם יאן אולריך חיכה שארמסטרונג ישוב חזרה על אופניו הוא נושא אשר נתון לוויכוח. אולריך עצמו טען שהוא אכן חיכה ולא התקיף ורבים תומכים בטענתו.
[עריכה] השנים האחרונות
בעונת 2004, אולריך חזר לקבוצת Telekom אשר עכשיו מתחרה תחת השם T-Mobile. אולריך זכה בטור דה סוויס (Tour de Suisse) ונחשב כמועמד רציני לנצח את ארמסטרונג לאחר החולשה היחסית שגילה ארמסטרונג בטור דה פראנס של 2003.
אולריך נכשל גם ב-2004 ונכנע שוב ללאנס ארמסטרונג. הוא סיים את הטור דה פראנס של אותה שנה במקום הרביעי - הפעם הראשונה שלו במקום נמוך יותר מהמקום השני. חברו לקבוצה אנדריאס קלודן (Andreas Kloden) סיים במקום השני. אולריך הסביר שהוא נדבק בשפעת מבנו החדש שנולד, ולא יכול היה לרכוב במלוא יכולתו.
בשנת 2006, לאחר שגילה כושר טוב במירוצים שקדמו לטור דה פראנס וזכה במירוץ היוקרתי הטור דה סוויס, ציפו רבים לניצחונו בטור דה פראנס. אולם, יום לפני הזינוק לטור דה פראנס, הושעה אולריך על ידי קבוצתו טי מובייל, לאחר שבעקבות מבצע פוארטו נמסרו לראשי הקבוצה מסמכים הקושרים אותו לרופא הספורט הספרדי, אופמיאנו פואנטס ומוכיחים לכאורה כי היה מעורב בנטילת חומרים אסורים.
ב-26 בפברואר 2007 הודיע אולריך על החלטתו לפרוש מרכיבת אופניים מקצוענית. עם זאת, הודיע כי ימשיך להיות מעורב בספורט כיועץ של קבוצת אופניים מקצוענית.
[עריכה] מאפיינים
בעקבות חמש הפעמים בהן זכה במקום השני בטור דה פראנס, נקשר שמו של אולריך עם רוכבי עבר מפורסמים שזכו פעמים רבות בסגנות, כגון: ריימונד פולידור (Raymond Poulidor), אשר נקרא "המקום שני הנצחי" ("eternal second") (בהתעלם מן העובדה שבניגוד לאולריך, פולידור מעולם לא זכה בטור דה פראנס) ויופ זוטמלק (Joop Zoetemelk), אשר ניצח בטור פעם אחת ובנוסף, סיים במקום השני שש פעמים, רק פעם אחת יותר מאולריך. בדומה לפולידור, אולריך לא לבש את החולצה הצהובה מאז 1998.
אולריך נחשב כמצטיין ברכיבה נגד השעון וזכה פעמיים באליפות העולם בקטגוריה זו. לעומת זאת, בקטעים ההרריים הוא התקשה להתמודד לעתים עם ארמסטרונג ועם רוכבים אחרים המצטיינים בטיפוס. בשעה שרוב הרוכבים מטפסים את הקטעים התלולים תוך כדי דיווש בעמידה, נשאר אולריך, כמעט תמיד, ישוב על אוכף האופניים ודווש בכח רב תוך שימוש בהילוכים גבוהים אשר משמשים רוכבים אחרים בעליות מתונות. סגנון רכיבה זה הקשה עליו להענות להתקפות מצד רוכבים אחרים בקטעים הרריים. אולם, בסופו של דבר, הקצב האחיד של אולריך בטיפוס, אפשר לו לצמצם לרוב את הפיגור אותו ספג באותן התקפות.
אולריך הצטיין גם במירוצי כביש (חד יומיים) אשר כוללים עליות קצרות, אולם גם כאן, חוסר יכולתו לבצע פריצות מהירות והיותו רוכב אשר נשמר תדיר על ידי הרוכבים האחרים, כמו גם יכולת מיאוץ חלשה בסיום, מנעו ממנו לא פעם ניצחונות במירוצים החשובים. במשחקים האולימפיים בסידני זכה במדלית הזהב במירוץ הכביש לאחר שהיה הרוכב הבכיר בין שלושת רוכבי קבוצת טלקום אשר הצליחו לברוח לשאר הדבוקה וחילקו את המדליות בינם ובין עצמם.
אחת הסיבות שנמנו לכשלונו המתמשך של אולריך לשחזר את ניצחונו בטור דה פראנס של 1997, היא חוסר המיקוד של קבוצתו באולריך בלבד וסיוע מקביל של הקבוצה למאיץ הבכיר שלה אריק צאבל אשר זכה בשנותיו של אולריך שש פעמים בחולצה הירוקה אשר מוענקת למאיץ המצטיין במירוץ. ביקורת נוספת אשר ספג אולריך, נגעה לחוסר הקפדתו על אורח חיים ספורטיבי מספיק ולנטייתו לצבור משקל עודף בחורף עת לא נערכים מירוצי אופניים. להגנתו טען אולריך כי הוא הצליח תמיד להשיל את הקילוגרמים העודפים עד מועד הטור דה פראנס ולהגיע בשיא כושרו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יאן אולריך |
