עין אי"ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עין אי"ה הוא חיבור פילוסופי הגותי בן ארבעה כרכים של הרב קוק העוסק באגדות התלמוד על מסכת ברכות ומסכת שבת (שני כרכים לכל מסכת) וכן על משניות מסדר זרעים, הנזכרות בספר "עין יעקב" שאסף את אגדות התלמוד.

הספר נכתב כביאורים הצמודים ללשון הטקסט התלמודי, ומתרחבים מהם לנושאים רבים ומגוונים בסגנון אלגורי (עיין בהקדמת הספר בהבדל בין פירוש וביאור).

בהקדמת הספר המחבר כותב כי בא לכתוב ספר זה בגלל המיעוט (באיכות ובכמות) של ספרי יהדות "קלים לקריאה" בתקופתו.

לספר שתי גרסאות, אחת נכתבה בחו"ל ואחת ביפו. מהדורת יפו יצאה לאור במלאה על ידי מכון הרצי"ה. הייתה כוונה להוציא גם את מהדורת חו"ל, אך הרצי"ה הדפיס את הגיליון הראשון של ברכות והפסיק מסיבה לא ידועה.

[עריכה] שם הספר

"אי"ה" הם ראשי התבות של שם המחבר (אברהם יצחק הכהן), ועל משקל "עין יעקב" מתקבל "עין איה" ביטוי שנזכר בספר איוב (כח, ז): "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה". שם הספר בא לבטא את ראייתו הכוללת והעמוקה של הרב קוק (איה הוא שם של עוף בעל ראיה טובה).